מפרט:
הוראות קשירה: - אחרי הכנסת החוטים בנקב הטלית סדר את החוטים כך, שמהצד האחד כל קצות החוטים יהיו שווים, ומהצד השני חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן יהיו ארוכים יותר. קצוות ארוכים אלו נקראים "שמשים".
- קשר כפול נעשה בארבעת קצות החוטים, שבצד האחד של נקב הטלית, ובארבעת הקצוות האחרים, שבצד השני.
- חוליה לבנה נעשית על ידי כריכת שלש כריכות בשמש הלבן מסביב לחוטים האחרים.
- חוליית התכלת נעשית בדיוק כמו חוליית הלבן, בשמש התכלת.
לחץ כאן להסברים ומאמרים ותמונות נוספות Video Clip (hi-res, lo-res)
הערות למוצר:
מהי תכלת
התכלת בתורה, היא צמר צבוע בגוון כחול. הצבען, ששימש למטרה זו, הופק מחלזון ימי מסוים.
התכלת היתה חומר יקר-ערך בתקופה העתיקה. בתורה נמנת התכלת בשורה אחת עם הזהב והכסף. ובזכות יוקרה היא נבחרה לשמש כחומר גלם לבגדי כהונה, לבניית המשכן ולציצית. לאחר חורבן בית מקדשנו, הציצית הפכה למצווה היחידה, שבה נמשך השימוש בתכלת. אך זה כאלף וחמש מאות שנה נעדרה התכלת גם מציציותיהם של ישראל.
בדורות האחרונים החלו בניסיונות לזהות מחדש את החלזון ואת תהליך צביעת התכלת. ורק בתקופתנו זכינו, בחסדי ה', לראות פירות של ממש לניסיונות אלו. היום, מומחים בתחומים שונים מודים פה אחד, שהחלזון האבוד הוא ''ארגמון קהה קוצים''.
ה"ארגמון" הוא חלזון ים תיכוני. מתחת לקונכייתו נמצאת בלוטה המכילה נוזל שקוף, שממנו מפיקים צבען לצביעת התכלת.
מצוות התכלת, כיום, מחדשת את ימיה, והביקוש לפתילי התכלת הולך וגובר.
|
|
