ראשי  רגילות  מבצעים  הרשמה  צור קשר
   
שלום אורח,להרשמה לחץ כאן סל קניות תיק לקוח
חיפוש


  וואטסאפ כשרות


   שירים בזמן הזה
   שיטות הראשונים
   עוד בנושא

  בעניין פאה נכרית

  בעניין מכונת גילוח
דברי חמודות על הרא''ש ברכות פ''ה אות א ס''ק א

גרסי' בפ"ק דגיטין (דף ז א) שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנלן דאסור. שירטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ולישלח להו בשיר לא ישתו יין אי מהתם ה"א זמרא במנא הוא דאסור אבל בפומא שרי (א)קמ"ל דאסור (רבינו אשר ברכות פרק חמישי סימן א)

__________________

דברי חמודות לר' יום טוב ליפמאן בעל תוספות יום טוב

(א) קמ"ל דאסור. אפילו בפה ועל היין, אבל כלי זמר אסור אפילו שלא על היין וז"ל הרמב"ם בסוף הל' תענית, גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיע קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן ואפילו שירה בפה על היין אסור שנאמר בשיר לא ישתו יין, אבל לרש"י אף בכלי שיר לא אסור אלא בבית המשתה שהרי פי' זמרא לשורר 1בבית המשתאות וכתבו התוס' שכן משמע מדקאמר ולשלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין ובפרק בתרא דסוטה תנן משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וכתבו עוד דראוי להחמיר בכיוצא דההוא בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזנרא שמתענג ביותר ע"כ ועיין לקמן סי"ד:

  __________________

 דברי העורך

1 כוונת הרב היא שאחרי שרש"י ז"ל פירש זמרא מנלן דאסור היינו לשורר כלומר שירה בפה (שהרי "זמרא" היינו זמר ולא כלי נגינה וכן "לשורר" היינו בפה ולא בכלי זמר) בבית המשתאות,  כלומר על היין, ממילא כשהגמ' ענתה "אל תשמח ישראל" כו' היינו שירה בפה על היין דאסור (ולזה קיבל הסכמה מהתוספות דאילו לפסוק השני "בשיר לא ישתו יין" מבואר בהדיא בסוטה דהוא בבית המשתאות). ואז הגמ' שאלה למה לא ענה להם מר עוקבא שהאיסור נלמד מפסוק "בשיר לא ישתו יין" (דפסוק זה נמי בפה משמע דהא כתיב "בשיר לא ישתו יין" ולא כתוב "בכלי שיר לא ישתו יין") שהרי יותר ראוי ללמוד מפסוק זה שהרי הוא מפורש במשנה, וגם פסוק זה מדבר על שירה בפה דווקא שאסורה על היין? וע"ז תירצה הגמ' דאמת היא שגם פסוק זה מדבר על שירה בפה שאסורה ביין ועדיף היה ללמוד ממנו כיוון שהוא מוזכר במשנה, אמנם אילו מר עוקבא היה שולח להם פסוק זה, היו חכמים יכולים לחלוק עליו, כי היה אפשר לחשוב (הוא אמינא) שפסוק זה מדבר בכלי שיר משתי סיבות א. כיוון שלפני הפסוק "בשיר לא ישתו יין" נאמר: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר" דמדבר בכלי שיר, א"כ היינו חושבים דאף מש"כ "בשיר לא ישתו יין" היינו דווקא בכלי שיר אמנם האמת היא שפסוק זה מדבר בשירה בפה אלא בשביל שלא יטעו בכך, לכן הביא מר עוקבא ראייה מהפסוק "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" שמפורש בו להדיא דכל שמחה אסורה כלומר אף שירה בפה בלבד אמנם ודאי שגם הפסוק בשיר לא ישתו יין מדבר דווקא על היין כפי שמשמע בפסוק וכפי שמבואר בגמ' (פרק בתרא דסוטה הנ"ל) וכל הלומד דפסוק זה מדבר על כלי שיר, אינו אלא טועה דהגמ' בהדיא אמרה דרק הוה אמינא הוא ופעמים רבות בש"ס אמרו נוסח זה דאילו מהתם הוה אמינא וכו' והוא רק סלקא דעתין של הגמ' ולא עומד לאמת (ועיין תוד"ה סברוה ב"ב ב ע"א), ואם איתא דפסוק זה מדבר בכלי שיר א"כ כל הראשונים היו לומדים שכלי שיר אסור דווקא ביין דהרי מפורש הוא במשנה דבטל שיר בבית המשתאות דוקא והוא פשוט ואין להאריך. (ועיין ברש"י חגיגה (דף ט"ו עמוד ב) אחר מאי? ופרש"י מפני מה בא לידי כך ולא הגינה תורתו עליו? זמר יוני לא פסק מביתו. והיה לו להניח בשביל חורבן הבית דכתיב בשיר לא ישתו יין עכ"ל רש"י, הנה מבואר דרש"י עצמו ס"ל דמפסוק בשיר לא ישתו יין אנו לומדין שירה בפה) והנה הדברי חמודות בהדיא כתב כאן דלשיטת הראש כלי שיר אסור אף בלא יין אע"פ ששירה בפה אסור רק ביין  ב. דהכלל הוא דתפסת מועט תפסת וממילא "בשיר לא ישתו יין" היינו חושבים לפרש דהאיסור מפסוק זה הוא דווקא בכלי שיר (שהוא איסור קל יותר) אמנם בפה היינו חושבים שמותר, לכן הבאנו פסוק שני "אל תשמח ישראל" שבא לרבות גם שירה בפה אמנם ודאי דהפסוק של המשנה מדבר על שירה בפה ולא הפוך (דהמשנה באה להלכה לפסוק לנו דאף בפה אסור ומזה אנחנו למדים ק"ו לכלי נגינה שאסור, אמנם אם המשנה הייתה מביאה איסור של כלי זמר, איך היינו יודעים שאף שירה בפה אסורה?) ומר עוקבא ענה להם מפסוק אל תשמח וכו' משום שידע שהשואלים לא היו עמי הארצות וודאי שידעו את המשנה בסוטה הנ"ל (דמשניות כולם ידעו) והבין שחכמי ישראל (ששלחו לו למר עוקבא) הסתפקו בהבנת המשנה אם איירי בכלי שיר (משום תפסת מרובה) או בשירה בפה (כפי משמעות המילים "בשיר לא ישתו יין") ולכן שאלוהו זמרא (שירה בפה) מנלן? ואם היה עונה להם מהפסוק "בשיר לא ישתו יין" היו חוזרים להקשות לו תפסת מרובה וכו' ולכן מיד השיב את הפסוק השני של "אל תשמח ישראל" 

וא"כ השתא לפי הפירוש השני שפסוק אל תשמח ישראל בא ללמד על כלי שיר א"כ לפ"ז משמע דבין בכלי שיר (שנאמר אל תשמח ישראל) ובין בפה (שנאמר אל בשיר לא ישתו יין) אסור דווקא על היין. דהנה לדברי רש"י שכתב בהדיא דהשאלה הייתה על שירה במשתה יין, א"כ מוכרח הוא שגם בפסוק אל תשמח ישראל כו' ששלח להם מר עוקבא, יש רמז לאיסור ביין, וכיון שלמסקנא (עכ"פ לפי פירוש שני שלי) פסוק זה דאל תשמח מדבר בכלי שיר, הנה ראייה שרש"י מבין שגם כלי שיר אינו אסור אלא ביין.  

 הערה חשובה:   יש לציין שהבנת הדברי חמודות היא דווקא לשיטת רש"י ותוספות  על פי הפירוש השני אמנם לכל שאר הראשונים מוכרח שדווקא שירה בפה אסורה ביין אמנם כלי שיר אסור בכל מצב ועוד יש לציין שלפי פירוש ראשון ברש"י ששני הפסוקים מדברים בשירה בפה אז גם שיטת רש"י ותוספות היא כשאר כל הראשונים עוד יש לומר דאף לפירוש שני לא מוכרח שרש"י ס"ל שכלי שיר מותר בלא יין משום שדרך רש"י לפרש את הסוגיא לפי ההוא אמינא וא"כ כיוון שבהוא אמינא למדנו מפסוק אל תשמח ישראל וכו' שירה בפה לכן אמר רש"י במשתה היין וזה פשוט וכן נראה האמת דאפושי פלוגתא לא מפשינן ולא נעשה מחלוקת בין כל הראשונים לרש"י ותוספות בפרט שכל הגאונים ס"ל לאסור בכלי שיר בכל אופן

 

 

 

 

 

 


תלמוד בבלי וירושלמי - ש''ס
שלחן ערוך
ארבעה טורים
רמב''ם
ספרים נוספים
טליתות
2

הסכם שימוש
שאלות נפוצות
מחירון משלוחים
ביטול הזמנה
כיצד לחייג מחו''ל - How to dial from overseas




האתר הוקם ומתוחזק ע"י לוגייט טכנולוגיות
אחסון אתרים    חנות וירטואלית