שערי תשובה לרבינו יונה
שער ראשון:
פתח קישור ◄◄ א ב ג ד ה ו ז
באור התשובה ועיקריה
א. מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם בְּרוּאָיו, כִּי הֵכִין לָהֶם הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ פַּחַת מַעֲשֵׂיהֶם וְלָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם, לַחְשׂוֹךְ נַפְשָׁם מִנִּי שַׁחַת וּלְהָשִׁיב מֵעֲלֵיהֶם אַפּוֹ, וְלִמְּדָם וְהִזְהִירָם לָשׁוּב אֵלָיו כִּי יֶחֶטְאוּ לוֹ לְרֹב טוּבוֹ וְיָשְׁרוֹ, כִּי הוּא יָדַע יִצְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה, ח) טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ. וְאִם הִרְבּוּ לִפְשׁוֹעַ וְלִמְרוֹד וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ, לֹא סָגַר בַּעֲדָם דַּלְתֵּי תְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ו) שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה. וְנֶאֱמַר (ירמיה ג, כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם. וְהֻזְהַרְנוּ עַל הַתְּשׁוּבָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה, וְהִתְבָּאֵר, כִּי הַתְּשׁוּבָה מְקֻבֶּלֶת גַּם כִּי יָשׁוּב הַחוֹטֵא מֵרֹב צָרוֹתָיו, כָּל שֶׁכֵּן אִם יָשׁוּב מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. וְהִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה, כִּי יַעֲזוֹר הַשֵּׁם לַשָּׁבִים כַּאֲשֶׁר אֵין יַד טִבְעָם מַשֶּׂגֶת, וִיחַדֵּשׁ בְּקִרְבָּם רוּחַ טָהֳרָה לְהַשִּׂיג מַעֲלַת אַהֲבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ל, ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְאוֹמֵר בְּגוּף הָעִנְיָן (שם שם, ו) וּמָל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְהַשִּׂיג אַהֲבָתוֹ. וְהַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים דִּבְּרוּ תָמִיד עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה, עַד כִּי בָאוּ עִקָּרֵי הַתְּשׁוּבָה כֻּלָּם מְפֹרָשִׁים בְּדִבְרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר:
א. רצונו של המאציל ית"ש הוא רק טוב והשם יתברך ברא את העולם בחסד ולא מצד שהיה חסר כלום אלא ברא את העולם מצד החסד הגמור, להיטיב עם ברואיו ולתת להם חלק ונחלה כרוב רחמיו וחסדיו, ואחד מן הטובות אשר היטיב הַשֵּׁם יתברך עם ברואיו, - ואפי' עם אומות העולם (כפי שמצינו בנינוה), הוא כי הכין להם – לחוטאים. הדרך – וזמש"כ שתשובה קדמה לעולם (פסחים נד) לעלות - לצאת מתוך פחת – פחיתות ושפלות. מעשיהם ולנוס – ולברוח. מפח – כלומר "פח יקוש" מלכודת – רשת. פשעיהם – שהעבירות שהאדם עושה, נעשים לו כמלכודת כי עתה לאחר החטא רצונו גדל עוד לחטוא שוב כי עבירה גוררת עבירה וככל שעבר יותר עבירות קשה לו לחזור בו מהם כי נעשה לו כהיתר ואף לעתיד לבוא האדם נשאר לכוד בעבירה וזה מה שאמרו (סוטה ג, ב) "כל העובר עבירה אחת בעוה"ז, מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין" לחשוך – למנוע. נפשם מני - מן שחת – שחת הוא בור הקבר ומציין לרוב עניין המיתה קודם הזמן, אמנם, הזכיר כאן עניין ה"נפש" ורמז לעונש הגיהנם שעי"כ יחשוך נפשו הרוחניית מני שחת בל תשחת נפשו. ולהשיב מעליהם – מעל החוטאים. אפו – חרון אף, כעס. ולמדם - בתורה והזהירם – שוב ע"י עבדיו הנביאים. לשוב – להתקרב. אליו כי – כאשר. יחטאו לו – כי החטא נגרם לו מחמת התרחקותו מה', ואחרי החטא התרחק עוד יותר. לרוב טובו – שרצה להיטיב עם ברואיו כנ"ל, דהיינו כי שורת הדין נותנת שאין אפשרות לחוטא לעשות תשובה על מה שחטא בעבר כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה, הרי שרצח או הלבין האדם את חבירו, או שבא על אשת חבירו, איך יוכל לתקן הדבר הזה, היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות ובירושלמי (מכות פ"ב דף לא) אמרו "על כן יורה חטאים בדרך, שמורה דרך תשובה, שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודש' בריך הוא חוטא מהו עונשו אמ' להן יעשה תשובה ויתכפ' לו היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאי' דרך לעשות תשובה" וודאי שכל זאת תוצאה ממדת טובו יתברך. וישרו – שאין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות שיהיה מבקש מהם עבודה קשה אלא בנחת ודברים רכים, וכיון שנתן כח ליצר הרע להסיתם, וא"א לעמוד כנגדו שהוא אש והם בשר, ולכן אין צדיק אשר לא יחטא, לכן מן הצדק והיושר היה לתת להם דרך להוכיח עצמם שלא חטאו לו מחמת שבחרו ברע אלא מחמת שהוסתו לכך, וזו היא מידת יושרו של הקב"ה כי הוא ידע יצרם – והוא שהטביע באדם את כוחו הגדול של היצר הרע ואמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר (תהלים לז) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו", ולכן מן הראוי הוא להזהירם על התשובה. שנאמר (תהלים כה, ח): "טוב וישר ה' – וחפץ להצדיק בריותיו (רש"י) וכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"ה) ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו', זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה, ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר. על כן יורה – ידריך וילמד. חטאים בדרך". ומחמת יושרו וטובו נתן להם דרך לתשובה אף אם הרבו לפשוע ולמרוד – כלומר אף שלא ניצלו את התשובה, כי היה להם מיד אחרי החטא לחזור בהם, והם לא עשו כן. ובגד בוגדים בגדו, - והיה מן הראוי למנוע מהם את האפשרות לתשובה, שהרי נתגלה שאף בלא הסתת היצר הם נשארים במרדם, עכ"פ לא סגר בעדם דלתי תשובה, - כלומר, אפילו אם הגיעו למצב כה חמור שכבר אין להם סיעתא דשמיא לחזור בתשובה, מכל מקום לא נועלים בפניהם את הדלתות. וכתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות תשובה ה"ג) וז"ל ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה וגו', וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא... וכן כתב (שם פ"ד ה"א) ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן: המחטיא את הרבים ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה... וכן כתב רבינו יונה (שער ד אות ד) וז"ל: ויש עון אשר לא תנקה הנפש ממנו ובלתי טהורה היא ואינה רצויה, עד אשר המות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו, כמו שיש חולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים. והוא עון חלול הַשֵּׁם... ונאמר על זה (שם פסוק יד): "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון", ונאמר (דברי הימים ב לו, טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא", ולכאורה סגר ה' בעדם דלתי תשובה, אמנם ע"ש (שער ד אות ה) שכתב וז"ל וגם לחלי הזה, אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העונות, ימצא לו מרפא, אם יעזרהו הַשֵּׁם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם, ולהודיע לבני אדם גבורת הַשֵּׁם וכבוד הדר מלכותו, וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו. כמאמר הרופאים על חלי הגוף, כי ירפא בהפכו והעלה ארוכתו בתמורתו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז, ו): "בחסד ואמת יכופר עון", וענין אמת שהזכיר, באורו שיכין החוטא לבו לחזק ידי האמת, ולעזור למבקשי אמונה, ולהסיר השקר והעול כו' ע"ש היוצא מהאמור דאף אלו שחטאו הרבה לא סגר בעדם לגמרי כי שמשנים ונוהגים בטורח היפך מטבעם אז גם הקב"ה יפתח בעדם. שנאמר (ישעיה לא, ו): "שובו - בני לאשר העמיקו סרה". - למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו וסרתם מעליו (רש"י) כלומר אף שסרתם הרבה מאוד מה' בכל זאת שובו. ונאמר (ירמיה ג, כב): "שובו בנים שובבים - השובבות היא תכונה נפשיית, שרוחו בלתי עומד על מצב א' ותכונה אחת, ולדעתם דרכם טובה ולכן לא מועיל להם העונש. ולא ניחמים על מעשיהם וחוטאים אף בפרהסיא (מלבי"ם) ארפה - כמו באל"ף ענין רפואה. משובותיכם". – השובבות שבכם. והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה, - כפי שיובא בהמשך ור"ל שאע"פ שהתורה כולה רמזים, ואין בה תיבה ואות שלא נאמרה לענין הכרחי ומוצרך עכ"פ בזה הרחיבה התורה מאוד. והתבאר, כי התשובה מקובלת – מתקבלת ונמחל עוונו. גם כי – כאשר. ישוב החוטא מרוב צרותיו, - שבאמת לא רוצה לחזור בו ממעשיו אלא מחמת קושי הצרות שבאים עליו, ואע"פ שהחרטה היא מעיקרי התשובה, ופירש רבינו יונה (בשער זה אות י) דהיינו שיבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה', ואילו זה ששב מרוב צרותיו אינו מבין זאת, דאין כוונתו אלא להיטיב את מצבו ולסלק ממנו את יסוריו. עכ"פ כיון ששרש החטא נובע מריחוק האדם מבוראו הנגרם ע"י מידת הגאוה, ובעל היסורים שגאותו מסתלקת זוכה ממילא לקרבת ה', וממילא ודאי יתחרט על מעשיו הרעים. וכן כתב בדרשות הר"ן (הדרוש העשירי) שהאדם כשהוא בימי השלוה, אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתם, מפני הדמיון הנטוע באדם, שהוא טורדו, ונראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו. אבל כאשר צר לו, אינו יכול לפתותו על דרך זה, ולפיכך הוא מכיר האמת על בוריה, ומבקש ה' לא להמלט מהצרה בלבד, אלא בכל לבבו ובכל נפשו, שהשכל נוטה למה שבטבעו לנטות כשאין אליו מונע, ואותה הנטיה היא מדבקתו בכחו, ומזכה אותו ליהנות מזיו השכינה. כל שכן אם ישוב מיראת הַשֵּׁם - יראת העונש, מחמת הכרתו במעשיו הרעים, ופחד לעבור על רצונו. ואהבתו – יראת הרוממות, שלא רוצה לגרום צער לה'. שנאמר (דברים ד, ל): "בצר לך כשיהיה לך צער. ומצאוך כל הדברים האלה – הצרות הרבות שיעברו עם ישראל מאומות העולם, הגם שלא תעשה תשובה רק בצר לך על ידי רוב הצרות (מלבים) באחרית הימים - כל מקום שנאמר באחרית הימים הוא ימות המשיח ושבת – תקובל תשובתך. עד ה' אלהיך - כי גם באופנים אלה יקבל תשובתך, ובא לומר שלא יעלה בדעתך לומר שאחר שנטנף בעבירות, ולא היה מוכן לעשות תשובה רק לאחר זמן ומרוב צרות, שלא ינקה לגמרי ולא יהיה אהוב כל כך כמו הצדיק שלא הכעיסו מעולם, לזה אמר עד ה' אלהיך, עד שתגיע שם, על ידי התשובה תגיע עד שתדבק ותחזור למקום שחוצבה, כמו שאמרו ז"ל (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים וכו'. (שפתי כהן עה"ת) ושמעת בקולו". - הוא עסק התורה וקיום המצוות. והתבאר בתורה, כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת – כלומר, כאשר לא יוכל לשוב, כי העבירות גורמות לטמטום הלב, ובפרט כאשר הורגל בעבירה עד שנעשתה לו כהיתר, כי הרגיל בעבירות דומה למי שמתגלגל בכדור שלג, ומיום ליום אפשרות הבחירה שלו בטוב הולכת ונעשית קשה יותר ויותר כי עבירה גוררת עבירה. ויחדש בקרבם – בתוכם. רוח טהורה – לב טהור (משכן הרוח בלב), אם אדם מכין עצמו להיות רוצה בתשובה אין לו לפחוד ולדאוג שמא לא יעמוד בזה, ובפרט אם נגברה יגיעתו ועבודתו ככל אשר יוכל, דאין העבודה שלנו רק בזה שנהיה בין הבאים ליטהר, היינו שקודם ישתדלו לשוב כפי כוחם, ויתחילו אפי' מעט, ומה שלא ישיגו יותר, על זה יעזרם ה' שתהיה תשובתם שלימה ויסיר מדרכם המכשולים. להשיג מעלת אהבתו, – כי מעלת האהבה אינה בטבע האדם. שנאמר (דברים ל, ב): "ושבת - ותעשה תשובה (רבי יוסף בכור שור עה"ת) עד ה' אלהיך - תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד. וזו היא התשובה שאמרו ז"ל (יומא פו א) שמגעת עד כסא הכבוד (ספורנו עה"ת) ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום - לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן (ספורנו) אתה ובניך - ויש לפרש מ"ש אתה ובניך מפני שאחז"ל [סנהדרין כז ע"ב] פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן נענש גם על עון אבותיו, וכן מפרש בפרשת בחוקתי [כו, לט] ואף בעונות אבותם אתם ימקו, וזהו החסד הגדול, כשעושה תשובה מאהבה נהפך לזכיות אף עונות אבותיו שהיו עמו להענש עליהם, וז"ש ככל אשר אני מצוך היום אתה ובניך שנעשו כל עון אבותיו כזכיות כשיעשו בניך תשובה מאהבה (פנים יפות עה"ת) בכל לבבך ובכל נפשך" - תדע שהוא מהוה כל ההויות ה' יתברך ולו ראוי לעבוד, שתכיר שהוא המוציא הכל יש מאין בלי עמל ובלי טורח מבלי הכרח ולא לצורך, והוא בעל היכולת ובודאי מי שימרה פיו הוא ראוי לכל מיתות שבעולם, אחר שהוא ברוך הוא הקדים לך כמה טובות ואתה כפוי טובה לו ומכעיסו כמה הכעסות, והיה ראוי שמיד שעשית העבירה שתלקה ותמות כמו שאמר (יחזקאל י"ח, ד') נפש החוטאת היא תמות, והוא האריך לך אפו מרוב רחמיו עליך, כשתעריך כל זה אז ודאי תשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך (שפתי כהן עה"ת). ואומר בגוף הענין (דברים ל, ו): "ומל ה' – יחתוך את ערלת הלב. את לבבך - זהו שאמרו (שבת קד) הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך (רמב"ן) ואת לבב זרעך" להשיג אהבתו. – יגלה עיניך לסור מכל טעות מערבב השכל מידיעת האמת כשתשתדל לדבקה בו באופן שתכיר טובו ותאהבהו בהכרח (ספורנו עה"ת) זוהי הבטחה לבעל תשובה למול לבבו, להשיג האהבה, כי למעלת האהבה הפנימית והשלימה אין יד טבעו של אדם משגת בלא עזר ה', וזה מדרכי טובו יתברך לשבים. והנביאים והכתובים דברו תמיד על דבר התשובה, עד כי באו עקרי התשובה כלם מפורשים בדבריהם – להראות על חשיבות הענין. כאשר יתבאר. – בשער זה (עשרים עקרים הנלמדים בעיקר מדברי הנביאים והכתובים, כאשר יתבאר בשער זה)
