שערי תשובה לרבינו יונה
שער ראשון:
פתח קישור ◄◄ ז ח ט י
באור התשובה ועיקריה
ב. וְדַע, כִּי הַחוֹטֵא כַּאֲשֶׁר יִתְאַחֵר לָשׁוּב מֵחַטָּאתוֹ, יִכְבַּד עָלָיו מְאֹד עָנְשׁוֹ בְּכָל יוֹם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ כִּי יָצָא הַקֶּצֶף עָלָיו וְיֵשׁ לוֹ מָנוֹס לָנוּס שָׁמָּה, וְהַמָּנוֹס הוּא הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ וְהִנּוֹ בְּרָעָתוֹ, וּבְיָדוֹ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, וְלֹא יָגוּר מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, עַל כֵּן רָעָתוֹ רַבָּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הָעִנְיָן הַזֶּה (קה"ר ז, טו), מָשָׁל לְכַת שֶׁל לִסְטִים שֶׁחֲבָשָׁם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְחָתְרוּ מַחְתֶּרֶת, פָּרְצוּ וַיַעֲבוֹרוּ, וְנִשְׁאָר אֶחָד מֵהֶם. בָּא שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וְרָאָה מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וְהָאִישׁ הַהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר, וַיַּךְ אוֹתוֹ בְּמַטֵּהוּ. אָמַר לוֹ, קְשֵׁה יוֹם, הֲלֹא הַמַּחְתֶּרֶת חֲתוּרָה לְפָנֶיךָ, וְאֵיךְ לֹא מִהַרְתָּ הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ:
ב. ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד - יתוסף עליו מאד ענשו בכל יום – כי האיחור וההתרשלות בהתשובה הוא חטא יותר גדול ומרידה יותר גדולה מהחטא עצמו. ולכן אמרו (ראה אות ג.) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, כי ודאי עשה תשובה. כי הוא יודע כי יצא - מאת ה' יתברך הקצף –הכעס עליו – על אותו חטא שעשה. ויש לו מנוס – מקום בריחה. לנוס שמה – להנצל מהעונש ומהכעס, וגם זמן היה לו לחשוב על מעשיו הרעים ולהתחרט ולהתקרב בחזרה לה' יתברך והמנוס הוא התשובה, והוא – החוטא. עומד – נשאר. במרדו – כי אינו מתחרט על חטאו ונחשב כמורד בה' אף אחר החטא. והנו – עדיין. ברעתו - חטאתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור – יפחד. מפני האף - הכעס והחמה, על כן רעתו רבה. – רעת חטאתו בשעת מעשה החטא, אינה רבה כי תקפו יצרו, ולכאורה מה היה לו לעשות. אמנם אחרי שיצרו עזבו, ולא חזר בתשובה, למה לא התחרט על מעשיו הרעים איך לא היה פחד ה' מול עיניו, איך לא פחד מהעונש?, כל זה מגלה שהיה נוח לו לעבור על ציווי השם וא"כ מתגלה למפרע שהטענה שיצרו החטיאו אינה אמת, אלא עבר בשאט נפש ומרצונו החופשי ולכן רעתו רבה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה ז, ט"ו): על הענין הזה - כל זמן שאדם חי הקב"ה מצפה לו לתשובה, מת אבדה תקותו שנאמר (משלי י"א) במות אדם רשע תאבד תקוה משל לכת של לסטים – והוא משל לעוברי עבירה שחבשם המלך בבית האסורים – היינו שהיו שבויים ביד יצרם וחתרו מחתרת - דהיינו שהכינו להם הדרך, כי תשובה קדמה לעולם. ונמשלה התשובה למחתרת מפני שמדת הדין מקטרגת ואומרת "לא תקבלם" והוא מקבלם בסתר. פרצו – שהלכו נגד טבעם ויעבורו – מדרכם הרעה וחזרו בתשובה. ונשאר אחד מהם – מהרשעים ברשעו. בא שר בית הסוהר – מידת הדין וראה מחתרת חתורה – שהיתה לו דרך להמלט מעונשו ע"י תשובה. והאיש ההוא עודנו עצור - ולא יכול לומר שקשה לחזור בתשובה שהרי חביריו עשו כן והצליחו. ויך אותו במטהו. – כלומר חוץ מהעונש שנקצב לו על עוונותיו, הוסיף להכותו במטהו כי מראה הוא שלא חש לעונש ה' אמר לו: קשה יום! – מסכן, ובמדרש קה"ר (ז, טו) הלשון: "ביש גדא וטמיע מזלא." כלומר לא יוצלח, כיון שמעלת התשובה גדולה כל כך לכפר על כל מה שעשה האדם וכיון שזה כל כך קל וכל כך משתלם, אין זה אלא מזלו הרע שלא שם ליבו לחזור בתשובה. משמע שלא נידון על כך כמרידה אלא על טיפשותו. הלא המחתרת חתורה לפניך – התשובה כנ"ל ואיך לא מהרת – שאף שחזר בתשובה, יענש על זה שהתמהמה מלשוב מיד אחר החטא, וכן מצינו בדוד המלך שהודה תכף ואמר חטאתי לה' ונמחל לו והנה על חטאת קטן ממנו נענש שאול שנלקח ממנו מלכותו אף שבסופו של דבר הודה גם הוא, ואמנם היה זה כן כי דוד היה רצונו שלם עם הש"י ומשתדל תמיד לעשות הישר והטוב בדברים, אלא שנתגבר יצרו עליו על דבר בת שבע ולא יכול לנצח אותו ואולם שאול נמצא ענינו בהפך זה (רלב"ג שמואל ב פכ"ב כו ע"ש) וכעין זה הגמ' אומרת (יבמות מח:) מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן? מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. המלט על נפשך? – כך לעתיד לבא הקב"ה אומר לרשעים התשובה לפניכם ולא שבתם, דמראה הוא בזה שאינו מתחרט על מעשיו ועומד הוא במרדו ואף אינו מחשיב את בית האסורים לעונש שהרי הוא מסכים מעצמו להשאר שם ומראה הוא למלך שאינו מפחד מפניו וע"כ הוא נחשב מזלזל במלך ובעונשיו, וכן בזוהר חדש (נח דף לז ב) משל למה הדבר דומה לכת לסטים שהיו שודדים בהרים, שמע המלך ושלח עליהם גייסותיו ותופסם והניחום במגדל גבוה. והיו בהם פקחים אמרו ידענא בנפשתנא דעבדנא עובדין בישין ולא יכילנא לאשתזבא (יודעים אנו בנפשינו שעשינו מעשים רעים, ואין אנו יכולים להינצל) מה עשו חפרו חפירה אחת במגדל ויצאו וברחו להם. טיפש אחד היה ביניהם וראה את החפירה ולא רצה לנוס להמלט. למחר בא המלך לראות את המגדל ואת הלסטים ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו. אמר לזה: שוטה, חבריך ברחו בזו החפירה ונמלטו מדיני מה אני יכול לעשות עוד להם אבל אתה שראית את החפירה בעיניך ולא רצית להמלט ינקרו עיניך ואח"כ יתלו אותך על עץ, ולי מה יקרו בזה דברי פי חכם בעל ספר המוסר (לר"י כלץ), במה שכתב בשער התשובה (סוף פרק ב' הביאו של"ה מסכת יומא פרק נר מצוה), וזה לשונו: אדם הנפטר מעולם הזה בלא תשובה, דומה למלך שהיו לו עשרה שרים, והיה המלך אוהב אותם, והיו נכבדים בעיניו ויקרים אצלו. פעם אחת לקחו לעצמם עצה נבערה, ובאו לארמון המלך לילה, וחתרו הקורות, ונכנסו לאוצר בית המלך, וגנבו משם כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות. ליום אחד, השכים המלך ומצא אוצרותיו שדודים וכל מחמדיו בזוזים. ויצו המלך לחקור ולדרוש ולדעת, מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן, ויבוקש הדבר וימצא. ויאמרו לו עבדיו, אדוננו המלך, שריך העשרה, הנכבדים אצלך, אשר שמת כסאותיהם מעל כל השרים, הם בזזו אוצרך וחמודותיך. ויתעצב המלך מאד על שריו, ולא חשב הגניבה למאומה, באהבתו אותם. ויאמר שקר הוא, כי עבדים נאמנים הם ואיני מאמין לכם. ויאמרו לו, אדוננו הנה הגניבה בידם. אמר המלך, מה אעשה, אם אמת הדבר, לא אוכל להציל אותן מיד ההמון, ואיך אהרוג אותם מפני חטאתם. מה עשה, אמר לעומדים, הביאו אותם לפני ואראה אם הגניבה בידם כדבריכם. והיה בין מושב השרים האלה ובין חצר המלך נהר, והיה להם לבא לפני המלך ולעבור בספינה. וקודם לכן שלח המלך אחד מעבדיו. ויאמר להם, אמר המלך, כשתעברו בנהר לבא אצלי, תשליכו הגניבה בנהר, כדי שלא תמצא בידכם ותמותו, ואל תחוסו עיניכם על זהב ופנינים, כי אין זהב ופנינים נחשב אצלי למאומה נגד אהבתכם. ויהי בעודם בנהר וישליכו כולם בנהר מה שהיה בידם מהגניבה, חוץ מאחד שלא השליך גניבתו מידו. ויביאו אותם לפני המלך, ויצו המלך לחפש בבגדיהם ולא מצאו, ויחפשו לאותו האיש שלא השליך הגניבה מידו, וימצאו בידו חלקו ממנה. ויחר אף המלך ויאמר לו, למה לא השלכת מידך כמו חבריך. ולא מצא מענה. ויאמר המלך, חטאתך השני יותר מן הראשון, כי מתחלה אמרתי, יצרך השיאך, אבל עתה כשנתתי לך עצה להנצל בה מהמות, וראית חבריך שהשליכו גניבתם מידם, מדוע לא עשית מאמרי כדי שתנצל. הואיל ובזית דברי, ולא התנחמת על מעשיך הרעים, אני אשלם לך גמולך. ויצו המלך להמית אותו ביסורין רעים ובענשים קשים, וישלח לחבריו התשעה שמחים וטובי לב לביתם. כך הוא האדם בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא הזהירו על התשובה, כדי שלא ימות ברשעתו, שנאמר (יחזקאל לג, יא) 'שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל', וכתיב (שם יח, לב) 'כי לא אחפץ במות המת' וגו'. ועתה פקח עיניך וראה דברי חכמים ומשליהם, כי נעים כי תשמרם, עכ"ל.
