שערי תשובה לרבינו יונה
שער ראשון:
פתח קישור ◄◄ י יא
באור התשובה ועיקריה
ג. וְלֹא יִמָּצֵא אִחוּר הַתְּשׁוּבָה זוּלָתִי בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הֵם יְשֵׁנִים שׁוֹכְבִים, וְלֹא יָשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם, וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לָהֶם לְמַהֵר לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם. וְיֵשׁ מֵהֶם נִדָּחִים מֵעַל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, לֹא יַאֲמִינוּ לְעֹנֶשׁ הַחֵטְא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יט, א) אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה, אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם, כִּי בֶאֱמֶת עָשָׂה תְשׁוּבָה:
ג ולא ימצא איחור התשובה – אפילו יום א' זולתי - חוץ בעמי הארץ, - אותם שאינם עוסקים בתורה, ולא שמשו תלמידי חכמים (ברכות דף מז ב) וממילא אין מעשיהם בדרך התורה, אמנם חכמים הם בעיניהם. אשר הם כמו ישנים שוכבים כמו הנרדמים על מיטתם שלא מרגישים כלל ולא ידעו בין ימינם לשמאלם ולא ישיבו – יפנימו. אל לבבם - כלומר גם מה שהם יודעים בשכלם אינו חודר אל ליבם, וממילא לא מתנהגים כן למעשה. ולא דעת – לא עושים חשבון פשוט שעניין זה משתלם להם. ולא תבונה – לא מבינים דבר מתוך דבר כלומר שכיון שיש להם פתח לתשובה ולא שבים יענשו יותר כנ"ל. להם – לעמי הארץ. למהר – דחושבים שלעת זקנתם ישובו ולא מבינים שלא מסתייע הדבר, וכן לא יודעים יום מותם. להמלט על נפשם. – להציל נפשם מעונש הדין. ויש מהם – מעמי הארץ. נדחים – דחויים מעל השם ברוך הוא – שכביכול אין לו חפץ בהם, וזה משום שאין בכונתם כלל לשוב. ולא יאמינו לעונש החטא. – ולכן אינם שבים ואלו אפיקורסים, ודעתם המשובשת היא שה' בשמים ממעל ואינו מוגבל ואין זה מכבודו להתייחס למעשינו השפלים, ומסירים השגחתו יתברך מעל ברואיו ח"ו ומרוממים הם את ה' למען יוכלו לעשות כרצונם ועליהם נאמר (תהלים פרק קלט) "אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה" (שער ההקדמות ו' ע"ד) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יט א): אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, - דאף אם יתקפו יצרו פעם אחת, נפשו מרה לו אחרי כן (לקמן שער ג אות רט"ו) כי באמת – בודאי. עשה תשובה. - כי האיש החכם טרם ישכב על מטתו יחשוב חשבון נפשו ואם ימצא בו איזה און עושה תשובה (פנים יפות ויקרא פרק יט) והטעם שאם הוא ת"ח ביום החטא ישוב מיד כי לא ידע מה ילד יום (צרור המור בראשית פרק ט) , וכל המתאחר לשוב הרי זה הוכחה שהוא עם הארץ.
