שערי תשובה לרבינו יונה
שער ראשון:
פתח קישור ◄◄ יט כ כא
באור התשובה ועיקריה
ט. וְהִנֵּה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי הַמַּדְרֵגוֹת יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְאָמְנָם לְכָל תְּשׁוּבָה תִּמְצָא סְלִיחָה, אַךְ לֹא תִטְהַר הַנֶּפֶשׁ טֹהַר שָׁלֵם לִהְיוֹת הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ, זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יְטַהֵר הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיָכִין אֶת רוּחוֹ כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וְכֵן כָּתוּב "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה". וּכְעִנְיַן הַבֶּגֶד הַצָּרִיךְ כִּבּוּס, כִּי הַמְעַט מִן הַכִּבּוּס יוֹעִיל בּוֹ לְהַעֲבִיר הַגֹּעַל מִמֶּנּוּ, אַךְ לְפִי רֹב הַכִּבּוּס יִתְלַבֵּן. וְכֵן כָּתוּב "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי". וְהִכַּבֵּס הַנֶּפֶשׁ מִן הֶעָוֹן, כְּפִי אֲשֶׁר תְּכַבֵּס אֶת לִבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַיִם". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְהֹוָה" בְּעוֹדוֹ אִישׁ. רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי תְשׁוּבַת הָאָדָם הַמְעֻלָּה, בִּימֵי בְחוּרוֹתָיו, בְּעוֹד כּוֹחוֹ עָלָיו וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. אָכֵן כָּל תְּשׁוּבָה מוֹעִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נָפֶשׁ":
והנה מדרגות – דרגות. רבות לתשובה, – כלומר אע"פ שיסודות התשובה הם שלשה, החרטה, והוידוי, ועזיבת החטא, ואין תשובה פחותה משלשה אלה, אמנם בכל אחד מהם יש דרגות רבות כגון החרטה שכוללת את היגון והצער במעשה והדאגה וכו' ורבינו סידר עשרים עיקרים בשער זה. ולפי המדרגות – שזכה לעלות בתשובתו. יתקרב האדם – יותר ויותר. אל השם ברוך הוא. ואמנם לכל תשובה – ואפילו יחשוב בליבו באופן כללי חבל שכך התנהגתי ואני מקבל על עצמי שמעכשיו אנהג כהלכה בכל דרכי, ואע"ג דקיי"ל שצריך לפרוט את החטא, וצריך להתודות על כל פעם שחטא, ובפרט לפי מה שכתב ה"ר יונה לעיל (אות ז) שאפילו השונה עבירה אחת עשר פעמים, נחשב ממש כעובר על עבירות חלוקות להצטרך לשוב עליהם בפרטות, (כנפי יונה) עכ"פ כבר תמצא סליחה, - כלומר גם אם יקיים רק את המינימום שבעיקרי התשובה שיובאו בהמשך, כבר נחשב לו שעלה במעלות התשובה, כי בעת אשר ישתדל לבקש איזה דרך לתשובה, כבר יצא מדרכי החטאים ונמצא הוא בדרך אחר של מקבלי ובעלי התשובה (אור יחזקאל) אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו, - וממילא עדיין יהיה סיבה למידת הדין לקטרג, ולומר שהנה החוטא לא התחרט לגמרי על עוונותיו ולדרוש לעשות דין עימו. זולתי – ולא תרפה ממנו מידת הדין רק, כאשר יטהר - ינקה האדם את לבו - לגמרי ויכין – יִכָוֶן (לשון כוונה) ויתכונן (לשון הכנה), לקבל על עצמו לטהר. את רוחו – כלומר שהוא באמת רוצה לשוב מדרכיו, כי כשמכין האדם את לבו לשוב כראוי, ויכין לבו להיטיב דרכיו ומעלליו, ויתרצה אל הַשֵּׁם, כבר גלוי רצונו לפני הקב"ה ומחשב המחשבה למעשה, כמש"ה "תכין לבם תקשיב אזניך" כאשר יתבאר. – בספר הזה כל סדר התשובה, ואיך יטיב דרכיו ומעשיו. ואז תטהר הנפש טוהר שלם, להיות העונות כלא היו מיד, טרם קיים למעשה את כל מדרגות התשובה. וכן כתוב (תהלים לב, ב): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון – לא יחשוב לו ה' בחשבון מעשיו, כי נמחל לו על ידי התשובה: ואין ברוחו רמיה" – וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם (מצודת דוד). ומה שאמרנו שלכל תשובה תמצא סליחה הוא. כענין הבגד הצריך כבוס כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל – הקיא שעל הבגד. ממנו, אך לפי רוב הכבוס יתלבן. – ולא ישאר אף רושם מהכתם. וכן כתוב (תהלים נא, ד): "הרב - הרבה כבסני – טהרני. מעוני", - שהמשיל ריבוי דרכי התשובה אל הכבוס הגדול. וְהִכַּבֵּס - תנוּקה הנפש מן העון, כפי אשר תכבס את לבה, כלומר כפי המדרגה שעלה בה במעלות התשובה. שנאמר (ירמיה ד, יד): "כבסי מרעה לבך ירושלים". – כוונתו שכמו שאמר הכתוב "מראשית עריסותיכם", והפירוש בו הוא, שיתן מקצת מן הראשית ולא כולה, כך אמר כאן "מרעה" כלומר מקצת רעתם, ולא כפי שכתב בהושע (ט, טו) "כָּל רָעָתָם" ולימד שיתכן שיתכפר מקצת הרעה וזה תלוי באיכות התשובה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (עבודה זרה יט א): "אשרי איש ירא את השם" (תהלים קיב, א) בעודו איש, - בעת הבחרות ובעת שכחותיו מוכנים לעבירה כמו שהיו בשעה שהיה עושה את העברות, אלא שהוא שוברם ומניחם ומחלישם בהכנעתו. רצונם לומר, כי תשובת האדם המעולה – שתטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו, היא רק בימי בחורותיו בעוד כחו עליו ויתגבר על יצרו. – כי בבואו בימים ויחלש כח היצר לא יקבל שכר על התשובה כאשר בתקון לבבו בימי בחורותיו ובפרט שבהתאחרו מן התשובה, יהיו עונותיו ישנים, וישכח יגונם, ולא ידאג להם כאשר בתחלה, ובימי הזקנה, בהעדר כח ההרגשות, איננו עוצר כח לחדש מסלות בלבבו ולערוך מחשבות להלחם בהן ביצרו, ולהשיג המעלות, ולטרוח ולעמול בתורה ובפעולות, וגם כאשר יאוחר תקון נפשו יקרהו עון ויכשל בעבירות תמיד והיצר הולך ומתגבר ויקשה עליו לתקן נפשו אחר כן כי ההרגל על כל דבר שלטון ועוד שהרי טרדות העולם אינן פוסקות, ושמא לא יפנה, ובפרט שהמלאכה מרובה, מלאכת התורה ותקון הנפש והשגת המעלות, כמו האהבה, והיראה, והדביקות, ואולי לא ימשכו ימיו וימות טרם ישלים חוק התשובה, (כמבואר כל זה בסוף שער ב'). אכן כל תשובה מועילה, כמו שנאמר (תהלים צ, ג): "תשב אנוש עד דכא - רצה לומר, עד סמוך למותו בראותו כי קרב עתו, שאז האדם תשוש כח. ותאמר שובו בני אדם", - שאעפ"כ הקב"ה מקבלו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א): עד דכדוכה של נפש. - עד דכדוכה של מות כי יש לו זמן תשובה עד ביאת שמשו, וכן אמר בסוף פרק קמא דקידושין ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום רשע, אמנם מה שאמרו בסוף יומא היכי דמי בעל תשובה, אמר רב יהודה כגון שבא דבר עבירה בידו פעם ראשונה ושנית ושלישית וניצל ממנה, ואמר רב יהודה באותה אשה ובאותו גיל ובאותו מקום. כי התשובה, יש לה שני תועלות עצומים, אחד כפרת החטאים הקודמים, ולזה מועיל התשובה תמיד, וזה שאמרנו כי לכל תשובה תימצא סליחה, והשני תוספת הזכות יותר משאִם לא עשה העבירות ושב מהן, (כי מלבד שהתשובה מכפרת העונות הקודמים, היא גם מצות עשה מן התורה, והיא מן המצות שהודיעונו רבותינו ז"ל שהם בתכלית השכר), ובזה החלק השני דיברו שם ביומא "גדולה תשובה שזדונותיו נעשו כזכויות", ועוד אמר שם "גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם". כי התשובה שדיברו עליה ביומא, אינה מועלת לכפרת עוונותיו בלבד, אלא היא מוסיפה זכות גדולה לנשמתו. ועל זה אמר שם היכי דמי בעל תשובה וכו', שכוחה גדול כל כך, שלא די שהיא מכפרת העונות הקודמים, אבל נותנת זכות כל כך, כגון כאשר בא דבר עבירה לידו וכו'. (ע"פ דרשות הר"ן הדרוש הששי) ומה היא תשובת חוליו שיגמור בפיו ובלבו לשוב מחטאו ולא ישוב לזה החטא לעולם (סמ"ג עשין טז)
