שערי תשובה לרבינו יונה
שער שני:
לְהוֹרוֹת הַדְּרָכִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶן לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם:
פתח קישור ◄◄ קג קד
א. דַּע כִּי דַּרְכֵי הַסִּבּוֹת שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶן לָשׁוּב מִדְּרָכָיו הָרָעוֹת הֵם שִׁשָּׁה, וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם לִמַּדְנוּ דַּעַת אֶת הָאָדָם אֵיךְ יִתְחַלֵּק בְּחֵקֶר תְּבוּנָתוֹ, וְיַאֲזִין עַד תְּכוּנָתוֹ. וְנָעִיר לָהֶם אֹזֶן לִשְׁמֹעַ הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ, עִקָּרִים יְקָרִים, לְכָל חֶפְצֵיהֶם דְּרוּשִׁים וְנֶחְקָרִים.
וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, לָשׁוּב בְּכָל יוֹם וְנַפְשְׁךָ לְטַהֵר, בִּלְעֲדֵי תֶחֱזֶה סִבָּה מְעוֹרֶרֶת וְיַלְדֵי - יוֹם יְקוּשׁוּן מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, כִּי תִזְכּוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, וְהָיָה לְךָ זִכְרוֹ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ מִדַּרְכֵי תוֹלְדוֹת גּוּשׁ עָפָר. וּבְכֵן עֶרְיָה תֵעוֹר קֶשֶׁת מַדַּעֲךָ לְיַשֵּׁר הֲדוּרֵי טִבְעֲךָ, וּמִיִּרְאַת - הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ וְהַבּוּשָׁה מִלְּפָנָיו תּוֹסִיף מַעֲלָה תָּמִיד, וְתִשְׁקוֹד עַל נִקְיוֹן כַּפֶּיךָ, וּכְרוֹת רַעְיוֹנִים מוֹרְדִים מִשַּׂרְעַפֶּיךָ, וְהִבָּרוּ נוֹשְׂאֵי כְלֵי נַפְשְׁךָ, וּבְזָכְרָהּ יוֹצְרָהּ תַּעְדֶּה עֶדְיָהּ וְתִכְלוֹל יָפְיָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מה, כה) בַּייָ יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְּלוּ כָּל - זֶרַע יִשְׂרָאֵל, וְתוֹסִיף אֹמֶץ לְהָעִיר אֶת רוּחֲךָ בְּדַרְכֵי - הַסִּבּוֹת הַשִּׁשָּׁה אֲשֶׁר יִתְבָּאֲרוּ. וַאֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיג הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל מִדֶּרֶךְ הַסִּבּוֹת וְרָאוֹת רַבּוֹת. וּלְפִי מִעוּט הַהַכָּרָה מִדֶּרֶךְ הַסִּבָּה הַמְעוֹרֶרֶת לֵב הָאָדָם לִתְשׁוּבָה וּכְפִי נְטוֹתָהּ אֶל דֶּרֶךְ הָרָצוֹן, יִוָּדַע וְיִבָּחֵן כִּי הַתְּשׁוּבָה מִן הַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה:
דַּע כִּי דַּרְכֵי הַסִּבּוֹת שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶן לָשׁוּב מִדְּרָכָיו הָרָעוֹת הֵם שִׁשָּׁה - הנה השער הראשון ביאר לנו רבינו יונה איך שצריך להתבונן שוב מכל חטא, כאשר יתעורר לתשובה, אכן מאין יבוא לו התעוררות לתשובה, לכן כתב בזה השער להאיר לנו הדרך דרכו התעוררות לתשובה. וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם לִמַּדְנוּ דַּעַת אֶת הָאָדָם - כלומר רבינו לימד דעה והשכל איך לנצל את דרכי הסיבות, כדי שיביאו את תועלתם השלמה. אֵיךְ יִתְחַלֵּק בְּחֵקֶר תְּבוּנָתוֹ - איך יבין זאת בשכלו. וְיַאֲזִין עַד תְּכוּנָתוֹ - ויוכל לרדת לעומקן של דברים ולהבין מה שמתבקש וְנָעִיר לָהֶם אֹזֶן לִשְׁמֹעַ הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ - כלומר כי אין התועלת בקריאה לבד, אלא העיקר שיעורר את עצמו ולשים את הדברים אל לבו היטב, להבינם ולדעת אותם. עִקָּרִים יְקָרִים - בגלל שהם עיקרים יקרים לְכָל חֶפְצֵיהֶם דְּרוּשִׁים וְנֶחְקָרִים - והטעם שימצא בהם הדורש כל חפציו שידרוש, כלומר שיגיע בהם לכל המעלות העליונות וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר - יותר מאשר הזהרתיך על דרכי הסבות שמעוררים התשובה, יהיה נזהר לָשׁוּב בְּכָל יוֹם - זולת אלו הסיבות, דאלו הסיבות המה רק לעתים, וְנַפְשְׁךָ לְטַהֵר בִּלְעֲדֵי תֶחֱזֶה סִבָּה מְעוֹרֶרֶת - כלומר, ראה לשוב בתשובה לפני שיעירוך מהשמים על ידי יסורים. (גם אם לא תראה שום סיבה מדרכי סיבות הששה) וְיַלְדֵי יוֹם - מאורעות טרדות סיבות ומקרי היום יְקוּשׁוּן מַחְשְׁבוֹתֶיךָ - יהיו לך למוקש ויטרידוך יכבידו ליבך ומחשבותיך מלשוב בתשובה, ולא יהי לבך פנוי לעסק נשמתך על זה אמר כִּי תִזְכּוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, וְהָיָה לְךָ זִכְרוֹ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ מִדַּרְכֵי תוֹלְדוֹת גּוּשׁ עָפָר - כלומר לא צריך לסיבות לעורר אותו, אלא שיתבונן שיש לו בורא והוא נברא והבורא משגיח עליו בכל רגע ורואה מעשיו ומחשבותיו (ועוד שיתבונן שעיקר האדם הוא הנשמה העליונה חלק אלוה ממעל) הזכירה הזאת יש בכוחה להשיב את הנפש מהדרכים שהמה תולדה מהגוף שהוא גוש עפר (שעיקר העיכוב לתשובה בא מהחומר והגוש עפר המשכח חובתו לבוראו) להשיבה אל שלמותה ומקור מחצבתה שמשם נבראת וּבְכֵן עֶרְיָה תֵעוֹר קֶשֶׁת מַדַּעֲךָ - כלומר אף שזכירת הבורא משיב את הנפש מתולדות החומריות בכל זאת הוא צריך גם לחגור את עצמו בקשת המדע (כי השכל והמדע המה הכלי מלחמה, להלחם עם כוחות הטבע על דרך איזהו גיבור הכובש את יצרו) לְיַשֵּׁר הֲדוּרֵי טִבְעֲךָ - ליישר טבעו שגרם לו לשכח אל וּמִיִּרְאַת הַשֵּׁם - ועוד הזיכרון יביא אותו ליראת השם וְאַהֲבָתוֹ, וְהַבּוּשָׁה מִלְּפָנָיו, תּוֹסִיף מַעֲלָה תָּמִיד - מדרגה אחר מדרגה וְתִשְׁקוֹד עַל נִקְיוֹן כַּפֶּיךָ - מלשון שקידה, כלומר בלי הפסק יתקן את המעשים שלו וּכְרוֹת רַעְיוֹנִים מוֹרְדִים מִשַּׂרְעַפֶּיךָ - כלומר לתקן גם את הפנימיות, רחק וגרש רעיונות (הרהורים) מורדים משרעפך (ממחשבותיך) וְהִבָּרוּ נוֹשְׂאֵי כְלֵי נַפְשְׁךָ - כלומר אם יעשה כל מה שנתבאר אז גם איברי הגוף (מח לב כבד, שהם משכן הנפש רוח ונשמה), יהיו טהורים וזכים מכל אותן מחשבות שאינן כשרות. וּבְזָכְרָהּ יוֹצְרָהּ תַּעְדֶּה עֶדְיָהּ וְתִכְלוֹל יָפְיָהּ - כשנפשך תזכור תמיד את השם יתברך אז לא רק שיתקן דרכיו הרעים על העבר ועל להבא אלא אף ישיג מעלות ומעשים טובים, ועי"ז תתקשט ותתיפה תמיד לפניו יתברך ותוסיף עוד יופי על יפיה הקודם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מה, כה) בַּהשם יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְּלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל - דעל ידי זכירת השם, ישיגו השלמות האמיתי (יצדקו לשון צדיקים) ויהיו ראויים להתהלל ולהתפאר בהם וְתוֹסִיף אֹמֶץ לְהָעִיר אֶת רוּחֲךָ בְּדַרְכֵי הַסִּבּוֹת הַשִּׁשָּׁה אֲשֶׁר יִתְבָּאֲרוּ - כלומר אפילו לאחר שיזכור בוראו ויישר דרכיו, עכ"פ צריך גם להוסיף כח להעיר את רוחו בדרכי הסיבות ואל יסמוך על זכירת השם יתברך לבדו.
וַאֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיג הַמַּעֲלָה הַזֹּאת - של זכירת השם יתברך יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל מִדֶּרֶךְ הַסִּבּוֹת - לפחות יכנע לבבו ע"י הסיבות וְרָאוֹת רַבּוֹת - דברים שעצם ראייתן גורמים לאדם לשוב בתשובה וּלְפִי מִעוּט הַהַכָּרָה מִדֶּרֶךְ הַסִּבָּה - שבאה מדרך הסיבה הַמְעוֹרֶרֶת לֵב הָאָדָם לִתְשׁוּבָה - כלומר שנתעורר ליבו רק מעט מדרכי הסיבות וּכְפִי נְטוֹתָהּ אֶל דֶּרֶךְ הָרָצוֹן - וכפי נטותה של לבו אל דרך רצונות הלב לגשמיות יִוָּדַע וְיִבָּחֵן - יודע ויבחן לבו כי הוא לב ערל ונפשו נפש פחותה כִּי הַתְּשׁוּבָה מִן הַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה - אם התשובה היא פנימית ולא כתוצאה מיסורים. אז תדע שמקורה הוא מהנפש החשובה, אמנם כיון שנצרך לסיבות, זה לאות כי נפשו נפש פחותה
