שערי תשובה לרבינו יונה
שער שני:
לְהוֹרוֹת הַדְּרָכִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בָּהֶן לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם:
פתח קישור ◄◄ קיד קטו קטז קיז קיח
ט. הַדֶרֶךְ הַשֵּׁנִי כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְהִגִּיעוּ יְמֵי הַשֵּׂיבָה, וַיְכַל כּחוֹ וַיִּמְעַט, וַיִּשַּׁח יִצְרוֹ, גַּם יִזְכּוֹר קִצּוֹ כִּי קָרוֹב הוּא, וְיָבִין לְאַחֲרִיתוֹ, וְיָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ.
וְהִנֵּה אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, שְׁאָגָה לָהֶם כַּלָּבִיא תָּמִיד בְּמַחְשְׁבוֹתָם, וְיִנְהֲמוּ עַל חֲטָאֵיהֶם כְּנַהֲמַת יָם וְעַל אֲשֶׁר קָצוֹר קָצְרָה יָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי עַל זֶה יִפְשַׁע גֶּבֶר וְהִרְבָּה אַשְׁמָה, כְּמוֹ עַל הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) וִתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלא וִתֵּר לַעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה.
אַף כִּי מָלְאוּ רָע הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִקַּר מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם עַל חֶפְצֵי גוּפָם וְהַבְלֵי זְמַנָּם, וּבְסוֹד הַיִּרְאָה אַל תָּבוֹא נַפְשָׁם, וּלְהִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָם עָלֶיהָ אַל תֵּחַד כְּבוֹדָם בְּמַשְׂכִּיּוֹת לְבָבָם וְחֶדְרָם וּמַשְׂכִּיּוֹתָם לְעִתִּים מְזֻמָּנִים, וְלא יִתְּנוּ חֵלֶק לַתּוֹרָה בְּעִסְקֵיהֶם, וּמִקֶּרֶב לִבָּם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַל נַפְשָׁם, כִּי גוֹי אוֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְכַמָּה הֵם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה:
וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ה משנה כו) בֶּן שִׁשִּׁים לְזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לְשֵׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לִגְבוּרָה, בֵּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֵּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וְהָיְתָה כַוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְהַזְהִיר עַל הַתְּשׁוּבָה וְשֶׁיַּחְשׁוֹב הָאָדָם עַל קִצּוֹ בְּהַגִּיעוֹ לִימֵי הַזִּקְנָה אִם לא זָכָה לַעֲשׂוֹת כֵּן בִימֵי בְּחוּרוֹתָיו.
וְאַחֲרֵי כִּי קָרְבָה לָבוֹא עִתּוֹ, יַעֲזוֹב חֶפְצֵי הַגוּף וְתַאֲווֹתָיו וִיתַקֵּן נַפְשׁוֹ. וּבְהַגִּיעוֹ לִימֵי הַשֵּׂיבָה יוֹסִיף לְגָרֵשׁ מִלִּבּוֹ עִנְיַן הָעוֹלָם. וּלְפִי מִיעוּט הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת, יַמְעִיט בְּעֵסֶק הָעוֹלָם וְיִתְיַחֵד תָּמִיד לְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת הַשֵּׁם, וְלַחְשׁוֹב עִם נַפְשׁוֹ, וּלְתַקֵּן מִדּוֹתָיו, וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, הוּא מִלְּשׁוֹן (תהלים קב, א) יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ, (בראשית כד, סג) לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כו, ב) יִצְחָק תִּקֵן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה. כִי אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ לְתִשְׁעִים, רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת כָּל עִסְקוֹ בִּתְפִלּוֹת וּבִתְהִלּוֹת הַשֵּׁם וְלָשִׂיחַ בְּנִפְלְאוֹתָיו:
וְדִּבֵּר שְׁלמה עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעִנְיַן יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁלּא יִתְעַצֵּל הָאָדָם בָּהֶם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר (קהלת יא, ו) בַּבּוֹקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשַׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
הִמְשִׁיל יְמֵי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת לַבּוֹקֶר וִימֵי הַזִּקְנָה לָעֶרֶב, וְהַזֶּרַע דֶּרֶךְ מָשָׁל לְבָנִים וְתַלְמִידִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סב, ב) נָשָׂא אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ, יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ וְכוּ'. הֶעֱמִיד תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ, יַעֲמִיד תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, כִּי אוּלַי יַצְלִיחוּ בְנֵי הַזְּקוּנִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים, וְכֵן הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר יַעֲמִיד בְּזִקְנוּתוֹ אוּלַי יַצְלִיחוּ מִן הָרִאשׁוֹנִים אוֹ יִהְיוּ כְּאֶחָד טוֹבִים:
אַחֲרֵי כֵן אָמַר (קהלת יא, ז) וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לָעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ. פֵּרוּשׁ, חָזַר לְדַבֵּר עַל יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁהִמְשִׁיל אוֹתָם לָעֶרֶב. וּמִפְּנֵי כִּי הַזָּקֵן לא יִטְעַם אֶת אֲשֶׁר יאכַל וְאֶת אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה כְּדִבְרֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי, (שמואל ב יט, לו) אָמַר, כִּי יֶשׁ לוֹ לַזָּקֵן לֵהָנוֹת בִּמְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְאַל תִּקְצַר נַפְשׁוֹ עָלָיו, כִּי קוֹצֶר הַנֶּפֶשׁ מוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם, וְיֶעֱרַב לוֹ הָאוֹר כַּאֲשֶׁר יַעַרְכֶנּוּ לְעֻמַּת יְמֵי הַחשֶׁךְ הַבָּאִים, כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר בַּמִּקְרָא אֲשֶׁר לְמַטָּה מִזֶּה (קהלת שם, ח) כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכּוֹר אֶת יְמֵי הַחשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל. פֵּרוּשׁ, גַּם כִּי יַזְקִין הָאָדָם מְאוֹד אַל יְהִי עַל עַצְמוֹ לְמַשָּׁא, אַךְ בְּכָל שְׁנוֹתָיו יִשְׂמָח, לְמַעַן לא יְאַבֵּד אַחַת מִשְּׁנוֹתָיו וְלא יִשְׁבּוֹת מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, וְיִזְכּוֹר יְמֵי הַחשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ, וְאָז לא יוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ו, ו) בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ:
וְהַצַּדִּיקִים מִתְגַּבְּרִים בְּזִקְנָתָם וְיַאַזְרוּ חַיִל וְיַחֲלִיפוּ כחַ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנב, א) [קנים ספ"ג] תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים, חָכְמָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶם, וְנֶאֱמַר (תהלים צב, טו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ
וְהִזְכִּיר לְמַעְלָה (שם שם, יג יד) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וְגוֹ', שְׁתוּלִים בְּבֵית השם, כִּי הַצַּדִּיקִים שְׁתוּלִים בְּבֵית הַשֵּׁם מִנְּעוּרֵיהֶם, וּגְדֵלִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִבְּחוּרֵיהֶם, כַּתָּמָר שֶׁיִּפְרַח וּכְאֶרֶז שֶׁגָּדֵל בַּלְּבָנוֹן. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים צב, יד) שְׁתוּלִים בְבֵית השם, אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים קמד, יב) אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן, בַּדָּבָר הַזֶּה אֵינָם נִמְשָׁלִים לָאִילָנוֹת, כִּי הָאִילָנוֹת בְּהַזְקִינָם לא יִתְּנוּ חֵילָם, וְהַצַּדִּיקִים יְנוּבוּן בְשֵׂיבָה.
עוֹד אָמַר עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים עא, יח) וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ:
וַיִּשַּׁח - לשון כפיפה. לְאַחֲרִיתוֹ - לסוף ימיו אַף כִּי מָלְאוּ רָע - ר"ל וכ"ש שמלאים רע אלו הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִקַּר מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם עַל חֶפְצֵי גוּפָם וְהַבְלֵי זְמַנָּם, וּבְסוֹד הַיִּרְאָה אַל תָּבוֹא נַפְשָׁם - והיינו שלא באו בסוד היראה כלל וּלְהִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָם עָלֶיהָ - מלשון שינון, כלומר לקבוע עיתים מזומנים לחשוב הרבה בכל עומק הלב בדברים הקונים על ידם את היראה. אַל תֵּחַד - אל תבוא כְּבוֹדָם - היינו מחשבות היראה בְּמַשְׂכִּיּוֹת - ענין הבטה, והוא הלב המביט וחושב הנולדות ומושכלות. לְבָבָם וְחֶדְרָם - כלומר שלא מכניס במחשבות ליבו עסק היראה, אע"פ ש.. וּמַשְׂכִּיּוֹתָם לְעִתִּים מְזֻמָּנִים - שהם חושבים (בעניינייהם) הרבה. וְלא יִתְּנוּ חֵלֶק - לכל הפחות לקבוע עיתים לַתּוֹרָה בְּעִסְקֵיהֶם, וּמִקֶּרֶב לִבָּם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַל נַפְשָׁם - שהאדם צריך לדקדק ולשקול דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יבדקו תמיד כל עסקיהם, למען לא יתקלקלו. כִּי גוֹי אוֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה - המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה. ואין בהם תבונה להתבונן. וְכַמָּה הֵם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה - בלי יראה בלי תורה ובלי חשבון נפש. בֵּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ - הולך שחוח וכפוף. ויש אומרים, לשון שוחה עמוקה (כלומר ראוי להכנס לקבר) אמנם הרב מפרשו כאן מלשון שיחה ותפילה. כְּדִבְרֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי - "וברזלי זקן מאד בן שמנים שנה והוא כלכל את המלך בשיבתו במחנים כי איש גדול הוא מאד: ויאמר המלך אל ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם: ויאמר ברזלי אל המלך כמה ימי שני חיי כי אעלה את המלך ירושלם: בן שמנים שנה אנכי היום, האדע בין טוב לרע, אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה, אם אשמע עוד בקול שרים ושרות, ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך" (שמואל ב יט) וְאַל תִּקְצַר נַפְשׁוֹ עָלָיו - שלא יהיה עצוב ומדוכא. כִּי קוֹצֶר הַנֶּפֶשׁ מוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם - דכחות הנפש נקשרות בכחות הגוף. וְיֶעֱרַב לוֹ הָאוֹר - חייו הנותרים כַּאֲשֶׁר יַעַרְכֶנּוּ - ר"ל לעומת המוות כָּל שֶׁבָּא הָבֶל - כי כל שבא לעולם כמו דור הולך ודור בא, הוא הבל, דאז לא יוכל לעבוד את השם אפי' מעט. גַּם כִּי יַזְקִין הָאָדָם מְאוֹד - ואינו מוצא מקום לתאוותיו שנתרגל מבחרותו. אַל יְהִי עַל עַצְמוֹ לְמַשָּׁא - שירגיש את עצמו שאין לו תפקיד יותר בעולם, והוא למשא ולעול על עצמו ועל הזולת. אַךְ בְּכָל שְׁנוֹתָיו יִשְׂמָח - אעפ"כ לא יתאווה למיתתו וינצל את כל שנות חייו לעבודת הבורא, כל תקופה לפי כוחותיו. בִּשְׁאוֹל - בקבר. יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה - ימשיכו להצמיח תורתם מעשיהם הטובים בימי זקנתם עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר - ר"ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם
