רבינו חוזר על דברי הריף ברכות דף כא
רש"י (גיטין ז. ד"ה זמרא) ומיימוני (תעניות פ"ה הי"ד) פסקו דדוקא בבית המשתה על היין הזמר אסור אבל אם אינו על היין שרי ובתוספות (שם ד"ה זמרא) מסכימים לדברי רבינו מיהו הטור (סי' תקס) כתב בשם מיימון (בתשובות סי' רכד) ואפילו שלא בבתי משתאות נמי אסור לא שנא לשון עברי ל"ש לשון ערבי איזה לשון שיהיה הכל אסור אם לא לשבח הבורא יתברך ויתעלה. טור. ע"ש באורך: לשון ריא"ז (סוטה פ"ט ה"ב אות א) הנגינות שמנגנין בשעה שבני אדם מושכין משאוי או בשעה שמנהיגין השוורים לחרישה מותרין שאינו אלא לתקן מלאכתן אבל הנגינות שמנגנין האורגין או שאר האומנין באומנותן אסורין שאינן אלא לשמח לבבם ודבר זה אסור בכל עת ואפילו הזמר שמזמרין בפה בלא כלי זמר אסור שנאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כמו שמבואר בפ"ק דגיטין שהו נמשך אחר החסרונות ואחר המדות הרעות: (שם אות ד) בעת שבאו הגייסות של רומיים על ישראל והכניעו אותם בסוף בית שני גזרו שלא לנגן בכלי זמר שהן כעין תופים וכנורות ואפילו לנגן בהם לתינוקות אסור:
