בקשר ל 39 הלקאות מחטיאי הרבים מה בנוגע לנשים , אני זמרת חוזרת בתשובה ,בעברי הופעתי מול קהל מעורב והחטאתי ברבים מה התיקון ? כיום אני מופיע לנשים בלבד בצניעות. האם עליי להשלים עוד תיקון בנושא זה?
תשובה:
בשלחן ערוך אורח חיים סימן תק"ס מבואר שמשחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם ושאסור לשומעם בגלל החורבן וכתוב שם עוד שאפילו שיר בפה (בלי כלי נגינה) במקומות ששותים משקאות חריפים אסור חוץ מדברי תשבחות או שיר של הודאות וזיכרון חסדי הקדוש ברוך הוא בפה (בלי כלי נגינה) שמותר תמיד, וכן לצורך מצווה, כגון, בבית חתן וכלה, הכל מותר ובשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א מבואר שצריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אישה שהוא מכירה, אפי' שאינם עליה, שמא יבא להרהר בה. ואסור לשמוע קולה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות.
המזמרת במעורב עוברת על כמה איסורים פרטיים:
א. איסור לזמר דבר טיפשות ונבלות הפה
ב. איסור לזמר שירה, ר"ל זמר בפה
ג. איסור ניגון בכלי נגינה.
חוץ מאלו הד' איסורים פרטיים ישנם איסורים חמורים מאוד והם בסוג של החטאת הרבים כלומר גרימת חטא לכל אחד ואחד ששמע את הזמרת שרה או ראה אותה והרהר בה, שכל אחד ואחד מהרבים עובר על האיסורים כדלהלן וכל החטאים שלהם הזמרת נענשת עליהם כאילו היא עשתם והתשובה עליהם קשה מאוד.
ה. החטאת הרבים בשמיעת דבר טיפשות שאינו שבח להשם ובכלל זה עוון ביטול תורה
ו. החטאת הרבים בשמיעת זמר בפה לאחר חורבן הבית ושלא במקום מצווה
ז. החטאת הרבים בשמיעת כלי נגינה לאחר חורבן הבית
ח. החטאת הרבים בשמיעת זמר בזמן שתיית משקאות משכרים באומרו בשיר אל ישתו יין.
ט. החטאת הרבים בשמיעת קול אישה, ומכל שכן כשהיא מזמרת, וכפי שכתב רש"י (סוטה מח א) שהאנשים נותנים לבם לקול הנשים, וקול באישה ערווה כדכתיב השמיעני את קולך, ומבעיר את יצרו כאש בנעורת ע"כ אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת? (סנהדרין לז א)
י. החטאת הרבים באיסור הבטה על אישה שהיא ערווה (אשת איש או פנויה נידה)
יא.החטאת הרבים באיסור הרחת בשמים שע"ג אישה
יב.החטאת הרבים באיסור הבטה על בגדי אישה וכ"ש בעודן עלייה
יג. החטאת הרבים באיסור הבטה על שיער אישה
יד.החטאת הרבים באיסור הרהור עבירה שהרי כל הנ"ל הם משום חיבה ומגרים באנשים את היצה"ר. והרהורי עבירה קשו מעבירה (יומא כט א), וכל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה, וצריכה בת ישראל לראות שלא תכשיל בני אדם, וכמ"ש בסוטה כ"ב ע"א באותה נערה שנפלה על פניה ואמרה יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם, ובמסכת תענית דף כד עמוד א מעשה ברבי יוסי מהעיר יוקרת שהייתה לו בת בעלת יופי. יום אחד ראה איש אחד שהיה חותך ענפים מהגדר ומסתכל עליה. אמר לו רבי יוסי: מה אתה עושה? - אמר לו: רבי, אם ללוקחה לא זכיתי, לראותה לא אזכה? אמר לה רבי יוסי: בתי, את מצערת לבריות - שובי לעפריך, ואל יכשלו בך בני אדם ומייד נפחה את נשמתה. רבי יוסי הבין שעדיף לה לביתו למות ולא לגרום להרהור עבירה אחד נוסף
טו.עוד היא גרמה בעוונה לכך שכל אלו השומעים אותה לא יזכו לראות ולשמוח בבניין ירושלים כפי שאמר ר' יוחנן: כל שאינו מתאבל על חורבן ירושלים, אינו רואה בשמחתה שנאמר שִישׂוּ אִתָהּ מָשׂוֹשׂ כָל הַמִתְאַבְלִים עָלֶיהָ כו', ורוב האיסורים הנז' הם משום החורבן כנ"ל.
ביאור מניין לנו שהמחטיא נענש גם בעונש החוטא
מה שאמרנו שנענשת הזמרת בעונש של כל הצופים בה ושומעים אותה הוא ממה שאמרו חז"ל כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו (אבות פ"ה, מי"ח) למה נשמת החוטא והמחטיא דומה לעבד שמרד במלך, ויעץ לאחרים למרוד בו: פירוש, כשחטאה הנשמה והחטיאה את הרבים דומה למי שמורד ויועץ לאחרים למרוד ג"כ, וא"כ מה עונשו של זה המורד והמורדים בעצתו אצל המלך, הרי אותם המורדים שמרדו בעצתו מהם נתחייבו לקצץ ידיהם ורגליהם ומהם להיסחב מאחורי הסוס ומהם לחנק ומהם להיתלות ומהם לסקילה ומהם לשריפה, מה המלך עושה, גוזר ואומר זה המורד שהשיא עצה לאחרים למרוד במלכות ייענש בכל העונשים שנענשו כל המורדים בעצתו, קצצו את ידיו ואת רגליו, יסחבוהו, יחנקוהו, יתלוהו על עץ, יסקלוהו, וישרפוהו, נמצא זה המורד שיעץ לאחרים נושא עונשים כנגד כולם, וכדרך הזה כל החוטא ומחטיא את הרבים, אע"פ שכל אותם החוטאים נענשים בגיהנם איש כפי חטאו, זה שחטא והחטיא מטעימים אותו בכל מיני העונשין שנענשו החוטאים על ידו. וזהו שאמרו חז"ל כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו. וכן היה עם קרח וסיעתו שמרדו במשה ונתחייבו סיעתו כליה, מהם נשרפו ומהם נבלעו בארץ, אבל קרח קבל טעם שני העונשים שהרי היה מן הנשרפים ומן הנבלעים. (ספר המשלים לר"י גיקטיליא ז"ל אות טו)
ביאור למה התשובה למחטיא את הרבים קשה מאוד
המחטיא את הרבים ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצווה , וכן כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא הניחם בכישלונם (שאילו מיחה בהם היו פורשים, ונמצא כאילו הוא החטיאם) העושה כן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו (ע"פ רמב"ם הלכות תשובה פ"ד ה"א)
המחטיא את הרבים תשובתו קשה כפי שאמר ר' לוי (יבמות כא א) קשה העונש על איסורי גזל יותר מהעונש על איסורי עריות, וכל זה למה? כיוון שבאיסורי עריות יש תקנה (כל זמן שלא הוליד ממזר) יפרוש ממנה ויתחרט, ולכן אפשר בתשובה אמנם באיסורי גזל, כאשר גזל את הרבים הוא אינו יודע למי יחזיר ולכן אי אפשר בתשובה (ואע"ג שלהלכה למדנו שתקנתו לעשות בהם צרכי רבים, אין זה תשובה גמורה כי סוף סוף לא החזיר למי שגזל ממנו.) וה"ה לפ"ז בהחטאת הרבים, כיוון שאי אפשר בתשובה (ואע"פ שנראה בהמשך שיש תקנה לזכות את הרבים באותו עניין אמנם לאו תשובה גמורה היא כיוון שאותו שהוחטא על ידו ימות בעוונו מחטאו) ונראה שלכן אמרו חז"ל (אבות ה יח) כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקים בידו לעשות תשובה. וכתב המהרש"א (סנהדרין קז ב ) החוטא ומחטיא את הרבים כו'. ר"ל שכל חטא שאדם חוטא, עושה ובורא מלאך ורוח רעה לפי פעולתו, וע"כ המחטיא את הרבים כל הרוחות רעות שנבראו מחטאם של הרבים, תלוים בו והם המלאכים בעצמם מונעים ממנו את התשובה, הפך המלאך הטוב המסייע את האדם לדבר מצווה ובספר מדרש שמואל על אבות (פרק חמישי משנה כ, וכן מבואר בספר תולדות יעקב יוסף פרשת צו אות ג) מבואר שאין מספיקים בידו לעשות תשובה ע"י שמביאים לו בושה שיבואו משפחתו וחבריו ויאמרו לו מה קרה לך? גם את נהיית קיצונית? ולמה השם נתן לך פה לא בשביל לשיר?? וכו' כידוע ואז היצר הרע של החוטא עצמו גם עוזר לו להישאר בסורו, שקשה לו באמת לחזור בו מקלקולו ועל דרך הטבע בלי סיוע משמים לא יתגבר המחטיא ולא ישוב מחטאו. ובגמ' (יומא פז א) הסבירו שהמחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה, שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהינום (וכ"ה בתוספתא יומא פרק ד משנה יא ובאבות דרבי נתן פרק מ משנה ג)
א"כ צריך לדעת איך ניתן לעשות תשובה על כל הנ"ל וכבר כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה יד) שאם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, וכל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין בסתר מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים
סדר התשובה כך הוא:
א. תחילה תתוודה ותאמר לפני בורא עולם כך: ריבונו של עולם לא שמעתי בקולך וחטאתי ועברתי איסורים כאלה וכאלה (יפרט את החטא), אנא השם שלח לי סיוע מהשמים, שאוכל לחזור בתשובה כראוי ואל תמנע ממני את התשובה ואע"פ שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאין מספיקים לעשות בידי תשובה בגלל שהחטאתי את הרבים, אמנם באמת אתה יודע שלא ראוי שאענש על חטא האחרים כלל שהרי היה לחוטאים להימנע מהחטא באשר אתה צוויתם בכך ולא היה להם לשמוע ב"קולי" שהרי דבר פשוט הוא שדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין? א"כ חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חללה לך, השפט כל הארץ לא יעשה משפט???
[הביאור לדבר זה הוא מה שאמרו חז"ל (סנהדרין כט עמוד א וע"ע במדרש אגדה (בובר) בראשית פרק ג אות יב) שאין טוענין למסית, ולמדו כן מנחש הקדמוני שמפני מה לא טען לו הקדוש ברוך הוא לפי שלא טען הוא, שהיה לו לנחש לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים משמע שאם היה טוען היה פטור אף בדיני שמים (עיין פנים יפות בראשית לז כח) ובטענה זו מוריד ממנו את המניעה מצד שמים לחזור בתשובה]
ב. דבר שני שיש לעשות הוא שתקבל על עצמה לזכות את הרבים ולגרום להרהורי תשובה תחת הרהורי העבירה שהיו בעבר, וכן לזכות אחרים בעניין אבילות ירושלים עד כמה שאפשר ולזכות בנות אחרות שילכו בצניעות וכן לדבר עם הנשמעות לה בעניין הבְּשָׂמִים להזהירם שלא ישימו הרבה בושם על עצמם, ונשים נשואות שילכו בכיסוי ראש גמור וכיוצא בדבר זה שעל ידי כן ודאי שיזכוה משמים שתמות בתשובה שלימה (שלא יהיו אחרים ואחרות בזכותה בגן עדן והיא בגיהנם)
[הביאור לדבר זה הוא מה שאמרה התורה (במדבר יז ג) את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כו' וכתב השפתי כהן (במדבר יז ג) דעל מה שהחטיאו את הרבים, יהיו לאות לבני ישראל. יראו ויקחו מוסר, ובזה יזכו הרבים, וכן גבי אלישע אחר, שאמר רבי מאיר מתי אמות ואעלה עשן מקברו, ואמר רבי יוחנן גבורה לשרוף את רבו? (חגיגה ט"ו ע"ב), אלא כוונת רבי מאיר היה לומר, לפי שהחטיא את הרבים, שאולי גם הם כשראו חכמתו אולי גם הם חזרו לעשות כמוהו, לזה אמר יש לו תקנה שאעלה עשן מקברו ויראו ויעשו תשובה, ואחרים גם כן הם יחושו לנפשם, נמצא שזיכה את הרבים וע"י כן מתכפר לו. עכ"ל]
ג. יש לעזוב את החטא עד הקצה האחרון ושלא יהיה מעתה והלאה אפי' משהו איסור וזה כולל:
1. לא לשיר במעורב אף במשפחה המצומצמת חוץ מהבעל והאבא והסבא והבנים והנכדים.
2. לא לשיר ח"ו שירי עגבים כלומר ענייני איש לאישה
3. לא לשיר פסוקים משיר השירים ומתהילים וכדו' (התורה היא לא כינור להשתעשע בו)
4. לא לשיר שירים סתם (שאינם עגבים ואינם קודש) בזמן שתיית משקאות משכרים וזה כולל את סעודת שבת שיש שם שתיית יין (אפי' אם רק הבעל שתה יין) שנאמר בשיר אל ישתו יין
5. שירות ותשבחות להשם צריך להבין מה שרים שאז הוא כמו תפילה להשם ואז מותר לך לשיר כל הזמן גם לעצמך וגם לאחרות או במשפחה שלך ואפילו במקום ששותים יין (בלי כלי שיר, רק בפה)
6. לא לשיר עם כלי נגינה אלא בסעודת חתן וכלה (אפשר לשמח את הכלה בכלי שיר כל שבעת הימים) ולהקפיד ששום גבר זר לא ישמע את קולך ח"ו אמנם לא בזמנים אחרים לא בראש חודש ולא בחנוכה ולא במלוה מלכה וכדו' רק בשמחה אמיתית כי לפי האמת אפילו בחתן וכלה ההיתר הוא בדוחק שמכל הראשונים והגאונים משמע שהתירו בקושי תופים
7. לא להקליט את עצמך שאין היתר לאישה לשיר ולהקליט את עצמה א. היא שרה בפני גברים באולפן ב. הקלטות שלה יגיעו גם לגברים שישמעו אותה ושוב היא מחטיאה את הרבים וגם יהיו כאלו שיכירו אותה ויהרהרו וכו' כדלעיל מחטיאה את הרבים ועוברת על איסורי תורה, הקול שלך ניתן לך ולא לזרים וזה הכבוד שלך כמש"כ כל כבודה בת מלך פנימה וגם ישמעו זאת בימי החול ואף בשבת ובחג וגרמת להחטיאם באיסורי דאורייתא (כפי שכתב הגרע"י ביב"א ח"ג סי' טו אות ו)
8. לא לזמר בבית כנסת, האר"י ז"ל לא היה אומר אפי' דברי מוסר בבית הכנסת והזוהר החמיר בזה מאוד וכתב שאין לו חלק לעולם הבא מי ששח דברים בטלים בבית הכנסת ואי אפשר להזהר מזה גם אם שרים דברי תשבחות
9. לא לשיר ולנגן (גם בזמן שמותר) עם מגברים זה מעורר קולות ומושך אנשים לא כשרים לבוא ולהסתכל שם.
10.כנגד מה שבעבר מסתמא הלכה עם בְּשָׂמִים כנ"ל עכשיו תקפיד ללכת בשוק עם בּוֹשם שאינו מורגש במקום שיש גברים
11.להקפיד על בגדים שאינם מושכים את העין
12.להקפיד על הכיסוי ראש שיהיה אמיתי! לא פאה ששוב מחטיאה את הרבים בהרהורי עבירה הקשים מעבירה אלא מטפחת שמכסה את כל השערות.
ד. בנוגע לנידוי אם זמרת צריכה לקבל או לא?
מבואר בשלחן ערוך חלק יורה דעה סימן שלד סעיף מב (וכ"כ רב האי גאון – אוצר הגאונים גיטין ז. ובגנזי קדם ח"ה סי' י) שהשותה במיני זמר חייב נידוי אמנם מה שאמרו חז"ל שחייב נידוי נראה שהוא מחלוקת ראשונים, שמדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פ' כא הל' יח ובמ"מ שם) נראה שמה שאמרו יהא בנדוי, שחכמים נידו כל מי שיעשה כן ומייד כאשר הוא עובר על האיסור הרי הוא בנידוי מכוח הנידוי שאמרו חז"ל, אבל התוספות(נדה יג ב)כתבו לא שהוא מנודה מעצמו בנידוי של רבותינו אלא שבית דין מצווין לנדותו ועד שינדוהו אינו מנודה ולפ"ז לשיטת הרמב"ם חייב הבעל תשובה לגשת לחכמים שיתירו לו דאל"כ יישאר מנודה כל ימי חייו כפי שכתב בש"ע (יו"ד שלד כ"ז)שלעולם עומד בנידוי עד שיתירוהו אמנם עיין שו"ת משנה הלכות (חלק ז סימן ריג)שיישב ע"פ ריא"ז שנידוי זה, כיון שלא נתנדה האדם בשמו אלא נדוי חז"ל היה לכל מי שעובר על האיסורלכן כל שחזר בו מעולתו שב ורפא לו וממילא פקע ממנו הנדוי דכך התנו חז"ל ולפ"ז אין חייב הבעל תשובה לגשת לחכמים שיתירו לו את הנידוי. אמנם נראה לי שכל מחלוקתם הוא רק כשאמרו יהא בנידוי אמנם כאן כתוב חייב נידוי משמע שאף הרמב"ם יסכים לשיטת התוס' ולפ"ז צריך הבעל תשובה שחכמים ינדו אותו ויתירו לו דאל"כ הוא נשאר מחוייב נידוי. ועיין בדרכי משה (אבה"ע סימן יג אות ה) דמשמע שיש מחלוקת בין המרדכ"י בשם מוהר"ם שס"ל שהנידוי הוא רק אמצעי כפייה וכיון שעבר הצורך בנידוי ממילא שוב לא מנדים אמנם לפי הרמב"ם סיבת הנידוי היא על כך שעבר על תקנת חכמים וגם אם אין עכשיו טעם לנידוי מנדים. להלכה נראה שאין צורך לנדות ולהתיר לזמרים משום ספק דרבנן לקולא וממילא לא הזמר ולא הזמרת (כשבאו לעשות תשובה) חייבים בנידוי. כנ"ל פשוט.
ה. בנוגע להלקאות (מכת מרדות) אם זמרת צריכה לקבל או לא?
תשובה: כל עברות שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקים עליו, וכל איסור מדרבנן העובר עליו מלקים אותו מכת מרדות מדרבנן. (תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן ט, שו"ת הרי"ף סימן שד, וע"ע כסף משנה הלכות ביאת המקדש פ"ג הל"ט)ואע"ג שמלקות מהתורה לא נוהג בזמן הזה, מ"מ מכת מרדות שהיא מדרבנן עדיין נוהג בזמן הזה, מלקות תורה ארבעים חסר אחת אבל מכת מרדות אינו כן אלא חובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו ובמה הוא חובטו ומכהו באפסר כפול לשנים ואין צריכין חשבון אלא לפי ראות הדיין: (תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קפא, שו"ת הרשב"א חלק ז סימן תנו, וע"ע ש"ך יו"ד רטו סק"ה)מכות מרדות שהיא באה על עבירה, אפי' בזמן הזה אין מקילים כל כך. אלא שמקילין באומד, שלא יהיה בה הכאת נפש. אבל מ"מ מכין אותו מכת יסורין, ולא רק לזיכרון בעלמא, או לבזותו ומשום מיגדר מילתא יכולין להוסיף עליו, ולכפותו על העמוד. (ים של שלמה ב"ק פ"ח סימן מח) ואפילו ת"ח נמנין עליו להלקותו אם נתחייב מכת מרדות: (אורחות חיים דין אהבת השם ויראתו אות יד) וכן אישה תהא לוקה מכות מדרבנן כדי להוכיחה שלא תהא מזידה. (רש"י נזיר כג א) מכל הנ"ל משמע שאין הבדל בין איש לאישה וגם בזמן הזה לוקה, אמנם כפי הנראה לא שייך מכות מרדות אלא למי שעומד במרדו ולא רוצה לשוב בו מדרכיו הרעים אמנם הרוצה לשוב בתשובה וכ"ש שכבר קיבל על עצמו תשובה אין צריך מלקות די לו שיתוודה ביחידות בפני השם יתברך ויעשה תשובה,ויחדל ממעשיו הרעים והשם ימחל לו. דין זה הוא גם לזמר וגם לזמרת ומה שהרב מוצפי נותן מלקות זה לא מן הדין (אלא רק לזיכרון בעלמא או לבזותו כדי שיהיה קשה לו אחרי מעשה כזה לחזור לסורו. ונתן מכות רכות ולא מכת יסורין כפי הראוי במכת מרדות)
