הגאון רבי דוד יהודה (המכונה דוד ליב ז"ש) בן אהרן לייפניק זילברשטיין זצ"ל - נפטר י"ד ניסן תרמ"ד

כתב שמהגמרא מוכח שמותר לילך בפאה נכרית ולכן במקום שלא נהגו ליזהר בזה מותר בפאה שאינה מעבה את השיער (אמנם פאה שמעבה את השיער אסורה משום פריצות, ואסור אפילו בפנויה, ולא מהני בזה מנהג), אמנם במקום שנהגו ליזהר בזה אסור (משום מנהג ודת יהודית.) אפילו בפאה דקה

שבילי דוד ח"ג חאו"ח סימן ב אות ב (נדפס בשנת תרל"ג)

ט"ז ס"ק ד' שדוחק רגלי השכינה כביכול ועיין ברמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה ח', כתב זה בהלכות תלמידי חכמים, לא ילך תלמיד חכם בקומה זקופה וגרון נטוי כענין שנאמר ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים, ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח כענין שנאמר הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה (ישעיהו ג), ובאמת בקידושין איתא דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנא': (ישעיהו ו) מלא כל הארץ כבודו. ובברכות דף מ"ג הביא הגמרה ברייתא דזה בין הדברים שהן גנאי לתלמיד חכם.

וכתב בלחם משנה שם דרמב"ם חשיב גם דברים האסורים לכולי עלמא דתלמיד חכם צריך ליזהר בהם ביותר, והנה הרמב"ם הביא בקומה זקופה ונטוי גרון מקרא דישעיהו פ"ג, ובגמרא הנזכרת לעיל איתא משום מלא כל הארץ כבודו.

ונראה דעיקר הרמז בישעיהו פ"ג, רק דהגמרא רצה להסביר מהצד איסור באמת בזה, משום שדוחק רגלי השכינה וכן בהלוך טפוף כתב הרמב"ם משום גסי הרוח וזה שייך באמת בכל אדם, וברש"י בישעיהו שם על הלוך וטפוף בשם תרגום יהונתן דזה פיאה נכרית שנשים קולעין עם שערן שיראו ריבוי שיער, ומזה תוכחת מגולה לנשים הנושאין פאה נכרית להעבות שערתן שתחתיהן.

ואל תבהל להוכיח מזה בלי פאה נכרית אין איסור בשיערות עצמה דהפסוק מדבר בפנויות דליכא איסור שיערות, רק בשביל הריבוי על ידי פאה נכרית ומכל שכן בנשואות, דשערות עצמן לחוד אסור ואם נושאין גם פאה נכרית להעבות שערותן, כל שכן דהגדילו האיסור.

ובדרכי משה סימן ש"ג כתב דמותר לכסות שערותן בפאה נכרית, היינו באופן דלא מתעבה שערותיה על ידי פאה נכרית, רק כיסוי בעלמא אבל כשמתעבת על ידן וודאי זה פריצות גדול כאמור, והן הנה היו בעוכרן בעוונותינו הרבים בנבואת ישעיהו הנביא הנ"ל כאמור, וגם זה מה שמתיר בנשים פאה נכרית לכסות שערן זה במקום שלא נהגו כן מעולם ליזהר בזה, אבל במקום שנהגו כבר שלא לילך אפילו בפאה נכרית, ודאי לא מדרכי צניעות היא.

וראיה לדבר  דבכתובות דף ע"ב קחשיב בדת יהודית ראשה פרוע ופריך הגמרא דאורייתא היא אלמא דדת יהודית מקרי ומצד הדין אין איסור רק הנשים נהגו כן לצניעות ואם כן מכל שכן בכזה כיון שכבר נהגו כן לצניעות, ואפילו דבר שאסור מדרבנן כתב במגיד משנה דמקרי דת משה ולא דת יהודית רק מה דאין איסור אפילו מדרבנן אם כן הוא הדין זה, מיהא ראשה פרוע בשערה ומחופה בפאה נכרית כדי להעבות שערותן דאסור אפילו בפנויה בזה ודאי לא מהני אפילו אם חס ושלום הרוב יעשו כן, וראיה דהנביא צוח על זה לפירוש תרגום יהונתן,  דמשמע זה היה בעוונותינו הרבים נגע מספחת פשטה ברובן כמו דאמר בכלל יען כי גבהו בנות ציון ולפי מה שכתבנו אם כן כל ההוכחות שיש מן הגמרא להתיר פאה נכרית כמבואר בסימן ע"ה, זה דוקא במקום שלא התפשט מעולם ליזהר מפאה נכרית ולא עשו דרך צניעות כלל מזה, מה שאין כן במקומות ומדינות אשר כבר הוטבע כן, גם זה דת יהודית, אדרבא זה מיקרי דת יהודית מה שמותר ונשים מצניעות עצמן נהגו כן לצניעות.

והפרי מגדים בסימן ע"ה הוכיח דבפאה נכרית לית ביה משום דת יהודית מדלא תירצה הגמרא בכתובות דדת יהודית היא בפאה נכרית, ולעניות דעתי אין זה הוכחה דאדרבא הגמרא נקיט יותר רבותא בקלתה, דהיינו מכוסה במטפחת אסיר בלא רדיד, מכל שכן בפאה נכרית, ועוד כיון דודאי דיש הוכחה מגמרא דפאה נכרית מותר בשבת פרק במה אשה יוצאת כמבואר לקמן סימן ע"ה אם כן לא יכול הגמרא לתרץ כן דעל כרחך לא נהגו הנשים אז כן, מה שאין כן הדורות שאחריהם הנהיגו כן לצניעות אם כן עכשיו יש בזה משום דת יהודית.

שבילי דוד ח"ג חאו"ח סימן ע"ה אות ב ד"ה וכן

וכן מה דאסור משום דת יהודית גם כן אין להתיר במקום שנתפרץ ולומר דעכשיו דנוהגות כן, שוב אין זה דת יהודית,  דאין דת יהודית בטל בשביל זה לעולם דעל כל פנים לא גרע משארי מנהגים שנתפשטו בכל תפוצות ישראל מזמן המשנה אשר אי אפשר לבטל על ידי המתפרצים נגד המנהג בעוונותינו הרבים, ועיין בחתם סופר סימן ל"ז.

ולעניין לקרות קריאת שמע בבית במקום שמתפרצין לילך פרועה ואין דרכן לכסות, אולי קלקלתן תקנתן, דאין שוב בזה איסור ערוה כאן דאין דרכן שם לכסות אבל על כל פנים, במקומות אשר יש נזהרין וודאי עוד האיסור במקומו לקרות כנגדן אסור.

ועיין מה שכתבתי בסימן ב' משער נכרית דאית ביה משום דת יהודית גם עכשיו במקום שנהגו כן מתחילה ועל כל פנים אין בזה איסור ערוה מה שאין כן בשערה - אף בבית, כיון דדרך לכסות משום דת יהודית אית ביה משום ערוה - ועיין מה שכתבנו בסימן ב' ראיה מקרא דישעיהו כל דהוא משום פריצות לא מהני אפילו רבות מתפרצות