הגאון הספרדי רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן" (נדפס בשנת תקכ"ו), בחידושיו על הטור או"ח סי' ע"ה, ובחידושיו באה"ע ח"א סי' כ"א אות ז', ובחידושיו באה"ע ח"ב סי' כ"א אות ג', ובסי' קט"ו אות ט"ז, הביא כמה וכמה מהפוסקים המתירים פאה נכרית, רמ"א, ש"ג, מג"א, ובית יעקב, ונראה פשוט שדעתו להתיר כמותם. ובמקום אחד (מתוך ארבעה מקומות) הביא גם את דעת הב"ש, ותיכף ציין למג"א שדחה את דבריו:
"נ"ב, והוא הדין שערות של נשים שרגילות לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן פאה נכרית אפי' דרכן לכסות. וכתב המג"א... וכ"כ בשה"ג, דמותר לכתחילה ודלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך דברים דחויים. והא דבאר שבע הוא בתשובותיו סי' ח"י דף ע"ב" (או"ח חלק א' סי' ע"ה).
"נ"ב, ודוקא בשער הדבוק בבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השער, אבל שער המכסה שערה, לא שנא שערות דידה לא שנא שערות חברתה, כל עוד דעבידי לכיסוי שערה והן תלושות, אע"ג דקשוט הוא לה כדי שתראה בעלת שיער אין בו משום שער באשה ערוה. שלטי הגיבורים בפרק במה אשה דף קכ"ז ע"א. אבל הרב בעל באר שבע בתשובותיו סי' ח"י דף ע"ב דחה דבריו והעלה לאיסור. ועיין בספר הרמ"א שפסק כן באו"ח סי' ע"ה, גבי מה שכתב מרן בית יוסף בשו"ע אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר, כתב הוא ז"ל, והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן שער נכרית אפי' דרכה לכסות. וכתב הרב בעל מגן אברהם שם ס"ק ג', וכן כתב בשלטי הגיבורים דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה, ודלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים" (אה"ע חלק א', סי' כ"א אות ז').
"ודווקא בשער הדבוק בבשרה ממש אבל שער המכסה שער, לא שנא שערות דידה לא שנא שערות חברתה, והן תלושות אף על גב דקשוט הוא לה, אין בו משום שער באשה ערוה שלטי הגבורים בפ' במה אשה דף קנ"ז ע"א עיין בספר בית יעקב סימן קנ"ב" (אה"ע חלק ב', סי' כ"א אות ג').
"הנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן ובמקום קליעת שערן נושאות שערות חוברות שקורין קרינאל"ו בלעז, אין בזה משום יוצאה וראשה פרוע, לא שנא שערות דידה לא שנה בשערות חברתה, כל עוד דעבידא לכיסוי השער והן תלושות, אע"פ שקשוט הוא לה כדי שתראה בעלת שער, אין בכך כלום. שה"ג, פרק במה אשה. בית יעקב סי' קנ"ב" (אה"ע חלק ב', סי' קט"ו אות ט"ז).
