ראשי  רגילות  מבצעים  הרשמה  צור קשר
   
שלום אורח,להרשמה לחץ כאן סל קניות תיק לקוח
חיפוש


   שירים בזמן הזה
   הועד לנגינה יהודית
   שיטות הראשונים

  בעניין פאה נכרית

  בעניין מכונת גילוח
ותחת מעשה מקשה קרחה

 ישעיהו פרק ג

וַיּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן... הָלוֹךְ וְטָפוף תֵּלַכְנָה... וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה כו'

ופירש רש"י שם: הלוך וטפוף תלכנה - לשון דבר צף על גבי חבירו ...ויונתן תירגם ובפתהן מקפן, היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות. ותחת מעשה מקשה - מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש

 יש שרצו להביא מכאן ח"ו ראיה שאשה החובשת פאה נכרית תחלה במחלת הסרטן. שהרי רש"י הביא פירוש יהונתן בן עוזיאל שמקום שבו היו קושרות פיאות נכריות שם תהא מכה המקרחת את הראש.

ודבר זה אינו אלא שקר ודברי דיבה על רבותינו הראשונים והאחרונים כמבואר באתר זה וכן הגמרא בנזיר ("אפשר בפאה נכרית") ובשבת ("יוצאה אשה בפאה נכרית לחצר"), ולא דיבר הכתוב אלא בנשות ירושלים בזמן החרבן שהיו מתקשטות להראות יופיין לבחורי ישראל ע"מ להחטיאם והבאתי את דבריו של רבי יעקב בן ר' דוד פארדו (מחבר ספר אפי זוטרי) בספר מסכנות יעקב (ישעיה פרק ג) ביאר שפאה נכרית היא אחת מכ"ד קשוטי כלה שראוי לאשה להתקשט בו לכבוד בעלה. וז"ל: 

וַיּאמֶר ה' יַעַן וגו' עד עתה מדבר בגאוה ובוז שרי ישראל ושופטיה אך גאוותן אינה יכולה לפעול שום דבר רע זולת הליכתן בגאות לב וכו' אכן עתה בבואו בתרעומת על בנות ישראל כי בגאוותן וזדון ליבם גרמו להחטיא את אחרים את בחורי ישראל במחשבתם הרעה וגם שהיו עושות מעשה להחטיא, על כן ראויות לעונש גמור וכמדת הקב"ה לפרוע מדה כנגד מדה. ע"כ עד עתה גזים ולא עביד אך מכאן ולהלאה בא ופירש סרחונן ועונשם, שהן היו ראויות לעונש גמור.

ז"ש יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן קרי להן כן דידוע דאשה המזנה תחת בעלה מועלת ב' מעילות, באיש מלחמה של מעלה ובאישה למטה כמאמר חז"ל על הפסוק "ומעלה בו מעל", וטעם הדבר שהאשה הנכנסת לחופה הוייא דמיון השכינה הנקראת בת שבע, וגם האשה הנכנסת לחופה מתברכת בשבע ברכות, והשכינה נקראת ציון כמו שכתוב (ישעיהו פרק נא) "וְלֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה" וכן (ישעיהו פרק א) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה", זה שכתוב "וַיּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן"

ולהיות שבגובה ליבם אין שם כ"כ רעה חולה ומה הפרש בינן לבין בעליהן שגם הם גאוותנים ובעלי גאות ולמה עתה הבדילן בתרעומת עליהן, דאתו במה הצד לבעליהן ע"כ רבותינו בפרק במה אשה (שבת דף סב עמוד ב) מפרשי להך קרא הכי: שהיו מהלכות בקומה זקופה, "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן" - שהיו מהלכות עקב בצד גודל, "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם" - דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן, "הָלוֹךְ וְטָפוף תֵּלַכְנָה" - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, "וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה", אמר רב יצחק דבי רבי אמי: מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן, ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל, בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס עכ"ד.

והנה על פי דבריהם הקדושים וכן הכתוב "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן" שכל ההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה ואילו לא היה אלא דבר זה לחוד החרשתי, אלא אף גם "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן" וכתיב  "נְטוּוֹת" ומפרשי רבנן שהיו מהלכות עקב בצד גודל וכוונתם למען יסתכלו הבחורים בהם, והמחטיא את חבירו אין מספיקין בידו לעשות תשובה. והא דכתיב "נְטוּוֹת" כי כל המהלך בקומה זקופה ומונה פסיעותיו אין זה אלא שמי שעושה מלאכתו ומסתכל בה והיאך יעשה אז מלאכתו, ואין חכמה לאשה אלא בפלך, א"כ הו"ל כאילו "נְטוּוֹת" את גרונם, שלמען תתראה יפיין היו הולכות בגרונם זקופה, והיו נראות כאילו "טוֹוֹת" את גרונם.

ואף גם זאת "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם" ומפרשי לה דהוו מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן, א"כ מפרשי רבנן "וּמְשַׂקְּרוֹת" כאילו כתוב "וּמְשַׂרְּקוֹת" מלשון (כתובות דף יז עמוד א) "לא כחל ולא שרק" ומדכתיב "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם" מפרשי ג"כ ומרמזן וא"כ מלשון שקר וכזב, שהרי בתורה כתיב (פרשת שלח) "וְלא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים" וכו' ואלו הוו גורמות לבחורי ישראל שישקרו בעיניהם, שע"י שהן מרמזות בהם, לא יבצר שגם הם ירמזו בהן, וע"כ דייק הכתוב לומר "וּמְשַׂקְּרוֹת" כאילו "וּמְשַׂקִּירוֹת" מההפעיל, שהרבה פעמים בנין "פעל" משמש בלשון "הפעיל".

"הָלוֹךְ וְטָפוף תֵּלַכְנָה"  שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה והיו מורות לעין כאילו מהלכות עם טַפָּם, שהן אותם הקצרות וזהו לשון "טָפוף", א"כ היו עושות מעשה טַף, כי מי העושה מעשה כזה? אין זה אלא מחמת חסרון דעת.

"וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" ע"י המר והאפרסמון גורמות לבחורי ישראל שיכנס בהם היצר כארס בעכוס, וא"כ הו"ל מלת "תְּעַכַּסְנָה" מן ההפעיל, ומוכרח לפרשו מלשון כעוס, שהנחש כשהוא כעוס אז הארס בוער בו ומבעירו בנשוך, וה"נ מוכרח לפרש "תְּעַכַּסְנָה", כאילו כתוב "תְּעַכֵּסְנָה".

"וְשִׂפַּח אֲדנָי קָדְקוד בְּנוֹת צִיּוֹן" וגו' לפי שעיקר קלקולם ע"י הקומה, זקופה ונטיית הגרון להראות אורך צוארם כי משכמן ומעלה גבוהות, וגם על ידי הילוכן, אם בהילוכן ארוכה בצד קצרה, ואם על ידי אפרסמון שהיו בועטות ברגליהן, על כן מדה כנגד מדה הוא יתברך שמו יפרע להן "וְשִׂפַּח אֲדנָי" וכו' ומפרשי רבנן התם בש"ס (שבת שם) אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שפרחה בהן צרעת. כתיב הכא "וְשִׂפַּח" וכתיב התם: (פרשת מצרע) "וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת". "וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה", רב ושמואל, חד אמר: שנשפכו כקיתון, וחד אמר: שנעשו פתחיהן כיער. ע"כ וזה ברור דהוייא מכ"מ כנגד נטיית הגרון, הצרעת פרחה בהן, וכנגד יופי הרגלים, נשפכות כקיתון בזיבה, ומסריחות, וכאילו אומרות (איכה פרק ד) "סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ" מן הסרחון שהיו מעלות מגופן, ותלה הפורענות בקדקדן, אף כי לכאורה הו"ל להיות דוקא בפניהם כיון שהיו מתגאות ביופיין, ואפשר לפי שהן היו גורמות לבחורי ישראל להביא לידי השחתת זרעם לבטלה מתוך שהיו מהרהרים בהן, או לכל הפחות גורמות לטומאת קרי בלילה הבאה מן המחשבה, וידוע שהזרע יורד מן המוח דרך חוט השדרה ועל כן התחיל הפורענות בקדקדן ויורד עד הערוה, כי "פָּתְהֵן יְעָרֶה" בטומאת זיבה, ותהיה מלת "פָּתְהֵן" כאילו כתיב "פִתְחַן" כי החי"ת נחלפת בה"א ותהיה מלת יערה מלשון עירוי, שהיו נשפכות בדם זיבה, למען תהיינה מאוסות בעיני השבאים וכדלקמן, א"נ מלשון פיתוי , מלשון (פרשת משפטים) "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ", וזה שאמרו [שנשפכו כקיתון, ורצונם לומר], המקום שמשם היו רוצות לפתות את בחורי ישראל, יערה בטומאת זיבה, ולמ"ד שנעשו פתחיהן כיער, תהיה תיבת "יְעָרֶה" מלשון יער, [רצונו לומר] שנעשו פתחיהן כיער, הגדלים שם אילני סרק ועשבי דדברא, הכא נמי היו להם שערות בית הערוה גדלות כעשבי השדה עד שנאסות למנאפיהם, וכ"ז היתה להן סאה בסאה לפי שהיו מתגאות ביופין, גרמה להן שתהיינה נמאסות בעיני הכל.

"בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדנָי"  וגו' כלומר כלפי שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה פרשה ד, ועוד) והיה ירמיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יבאו אויבים, אמרו לו אם יבאו אויבים עלינו מה הן יכולין לעשות לנו הה"ד (ישעיהו פרק ה) "הָאומְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה", דוכסא רואה אותי ונוטלני ומושיבני עמו בקרונין, אמרה לירמיה נדע דמאן יהא קיימת או דילן או דיליה וכיון שגרמו עונות ובאו שונאיהן היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות, דוכסא רואה אותה ונוטל אותה, אפרכוס רואה אותה ונוטל אותה, איסטרטוליס רואה אותה ונוטל אותה ומושיבה עמו בקירונין אמר הקב"ה ולא קימא דידי וקימא דילהון, מה "וְשִׂפַּח אֲדנָי קָדְקוד בְּנוֹת צִיּוֹן", ר' אלעזר ור' יוסי בר' חנינא, ר' אלעזר אמר הלקה אותן בצרעת ר' יוסי בר חנינא אמר העלה על ראשיהם משפחות משפחות של כנים כו' אמר הקב"ה יודע אני שאין עובדי כוכבים בדילין מן הצרעת מה עשה "וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה", רמז הקב"ה למעיינם והיה מוציא דם עד שממלא כל הקרונין והיה אותו השלטון נועצה ברומח ונותנה לפני קרונין והיתה קרונין עוברת עליהן ומפסקתן, והיו אומרים אלו לאלו סורו טמא וגו' טמאות הן עכ"ד

מעתה יובנו הכתובים מאליהם, הן קדם אמר "וְשִׂפַּח אֲדנָי קָדְקוד בְּנוֹת צִיּוֹן" וגו' וממילא ש"מ שהיו שופכות דם כזיבה, ועי"כ היו השבאים משליכים אותם מעל הקרון והיו נופלות לארץ ונרמסות כטיט השדה, וזה גורם להן שהיו מפשיטות גם מלבושיהן ותכשיטיהן מעליהן, שכבר היו מלוכלכות בטיט נרפש, שנתלכלכו דרך נפילתן מהקרון לארץ, ולמען לא תהיה להם לבושה להראות עצמן מלוכלכות בדם זיבה וטיט ורפש, תהיינה מוכרחות להפשיט מעליהן קישוטיהן ובגדים משובחים שעליהם, ותלבשנה בגדים מלוכלכות כמשפט הנדות, וממילא תהיינה מגונות בעיני השבאים, על כן היו מפשיטות אותם הבגדים.

והזכיר כ"ד קישוטיהן להראות עד היכן רשעותן, שניתנו לנשים כ"ד קישוטין נגד כ"ד קישוטי כלה העליונה, והם כ"ד צירופי אדנות כידוע, ודבר זה ניתן לנשים למען תהיינה לחן ולחסד בעיני בעליהן, והן היו מתקשטות להתראות ביופיין בפני השבאין, ולפיכך פורענותם הייתה כי יסיר ה' את תפארת קישוטיהן לרוב לכלוכן שתהיינה מוכרחות שלא להראות גנותן יותר, להתפשט מכל הכ"ד קישוטים, ולהשאר בלי שום תכשיט, ועי"כ תהיינה ללעג ולקלס.

והזכיר התכשיטין שבהן היו מכוונות להכשיל מקדם את בחורי ישראל, ואח"כ להיות לחן בעיני הדוכוסים והשרים.

 בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרונִים, הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת, הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים, הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף, הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים, וְהַגִּלְיונִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים, וְהָיָה תַחַת בּושֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגורֶת שָׂק כִּי תַחַת יופִי:

האחרון שהזכיר בראשונה הוא 1. "וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה", שהיה כעכס ופעמון ברגליהן להשמיע ע"י המור והאפרסמון שהיו עוברות ומתוך כך יתנו עיניהם בהן וחמדו יפיין בלבם, על כן האחרון הזכירו ראשון "תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים" שהוא כמו פעמון... 2. וְהַשְּׁבִיסִים הוא מלשון שביס של סבכה כפירש"י והראב"ע ואפשר שזהו מאי דתנן בפרק במה אשה ולא בכבול לרה"ר ומפרשי לה רבנן חתיכה של בגד כמו חתיכה קטנה שקושרין על המצח ונותנין הציץ עליה כדי שלא יזיק להן הציץ במצח, ופעמים מתקשטות בלא ציץ ע"ש וא"כ היינו השביסים דהיינו שבכה מרוקמת 3. וְהַשַּׂהֲרונִים מפרשי לה רבנן כמות ירח או לבנה כחגורה שלהן כך פירש רש"י והרד"ק... 4. הַנְּטִיפוֹת היינו שנוהגות באיטאלייה... 5. וְהַשֵּׁירוֹת הן צידי הזרוע כמו שתרגם יהונתן... 6. וְהָרְעָלוֹת מלשון דתנן התם ערביות יוצאות רעולות, מפרשי רבנן דיוצאות הנשים מעוטפות פניהן חוץ מן העינים וכמו שבאמת בזמנינו זה כך נוהגות בטורקיא וגם באיזה מקומות מאיטליה שנשים חשובות אינן יוצאות לחוץ בפניהם מגולות 7. הַפְּאֵרִים מפרשי רבנן מלשון פארי המגבעות וזה לפי' שתרגם יהונתן "כליליא" והוא הנהוג באיטליה שעושות טריאונפין ע"ג הראש ככתר על ראשם... 8. וְהַצְּעָדוֹת פירש רש"י ז"ל אצעדה של שוקיים...

9. וְהַקִּשֻּׁרִים אפשר שהוא פאה נכרית דתנן שם שמי שאין לה שערות בראשה או נשים נשואות שאינן יכולות להראות קלעי שערן דשער באשה ערוה עושות קישורין בפאה נכרית להראות כאילו הן שערותיהן ממש, ואחד בתולות ואחד נשואות עושות כן

10. וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ אפשר שהן הפר' של מרגליות שעושות הנשים גם בזמננו ומשימות אותן על החזה שהוא כנגד הלב שבו משכן הנפש, ע"כ קרי להו בתי הנפש שהן היו בתים לנפש שהוא הלב 11. וְהַלְּחָשִׁים אפשר לפרש שהוא הכומז שהיה בזמן קדום... 12. הַטַּבָּעוֹת 13. וְנִזְמֵי הָאָף ביאורן ברור הוא ואין צורך לפרשן 14. הַמַּחֲלָצוֹת הן כתנות שש שעושות דקה מן הדקה או במיני רקמה ומשי כנהוג... 15. וְהַמַּעֲטָפוֹת אפשר שהן כמו שנוהגות בין בטורקיה בין באיטלייה למעלה מכל המלבושין כשיוצאות לחוץ מתעטפות בבגד העליון... 16. וְהַמִּטְפָּחוֹת הן סודרין שמקנין בהם האף או הזעה שגם בזה האשה מתגאית, לפי שמשימות אותו באציליה ושיש עושות ממשי ויש עושות ממיני פשתן הדק היטב 17. וְהָחֲרִיטִים אפשר שהן כמו שקין קטנים שהן להן קשורות בצידיהן ששם מצניעות המפתחות וכיוצא והן ממינים שונים שיש עושות ממשי ונראות לחוץ למעלה מבגדיהן וכל מגמתן להראות יפיין וכדאמרינן דלמא שלפא ומחוויא 18. וְהַגִּלְיונִים אף שראיתי לרש"י ז"ל שפירש שהם המראות כו' לפענ"ד נראה דלא מפני זה היה ראוי להיות נמנה בכלל תכשיטי נשים, ע"כ לבי אומר לי כו' נוהגות הנשים שמלבד המלבושים הצריכים סביב לגוף מוסיפים תוספת א' סביב המלבוש... סביב הטראכירשה הנעשית לפי מדת הגוף כו' 19. וְהַסְּדִינִים הן הטראכירשאש עצמן שהן עשויות כסדינים ממש 20. וְהַצְּנִיפוֹת אפשר שכך היה מנהג כמו שנוהגים גם כהיום הזה... א"נ אפשר שהן מיני תכשיטין הנוהגות הנשים בטורקיה כו' 21. וְהָרְדִידִים אפשר שהן אותן הסודרים שמניחים על כתפותיהם (שאל) לכסות בהן את הדדין שלא יתראו לעין כל כו'

ולפי האמת בפרטן אין אנו מוצאים כי אם 21 מיני תכשיטין, ובעלמא אמרינן 24 קישוטי כלה, שע"ז אמרו רבותינו (כתובות דף נז.) "נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה" ומנין י"ב חודש למען תוכל להזמין לה ב' תכשיטין לכל חודש ועיין בספר משכיל לדוד לאדוני אבי זלה"ה בפ' תשב הנערה אתנו ימים או עשור כו', אפשר לומר שנמנה ב' נזמים האזן לשנים וכן צמידי היד וכן נזמי האזן כו' וברוך היודע:

"וְהָיָה תַחַת בּושֶׂם מַק יִהְיֶה" וגו' כלומר כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם בשבת) מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים, "וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה" - מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים, "וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה" - מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים, "וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגורֶת שָׂק" - פתחים המביאין לידי גילה יהיו למחגרת שק, "כִּי תַחַת יופִי", אמר רבא: היינו דאמרי אינשי חלופי שופרא כיבא. עד כאן דבריהם.

ומקום יש בראש לפרש כפל לשונם... אלא המקום שהשימו מי הבושם נעשה נמקים נמקים אפילו בזמן שלא היה שם הבושם מכיון שהמקום ההוא גרם להם תקלה להתגאות בו להטעות הבחורים כמש"כ "וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה", למק יהיה...  "וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה" מקום שהיו חוגרות בצלצול שהם המתנים נעשה נקפים נקפים לשון כריתה שהיה בשרם נכרתת חתיכות חתיכות.

אם כן כבר היתה פורענותם ממתנים ועד ירכים, ולמען שאר הגוף לא יפלט מן הפורענות על כן אמר אף גם זאת:

"וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה". מקום שהיו מתקשטות בו נעשים קרחים קרחים, וכלומר הראש ששם היו קליעות שערן עם פאה נכרית ועם פארי המגבעות לנוי להן, עתה נעשית קרחים קרחים, מחמת הנתק שפרח בהן, או קרחה ממש בלי שום שיער עליהן. אם כן הו"ל מכף רגל ועד ראש כולן היו מוכות ומעונות.

ולמען ישראל הוא ידע כי גם תכשיטי בגדי צבעונין הוחלפו להן כמ"ש לעיל "יסיר השם את תפארת" וגו' ע"כ אמר "וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגורֶת שָׂק" פתחים המביאין לידי גילה יהיו למחגרת שק שהרי בגדי צבעונין שבאשה, הם הם המפתים לעברה כידוע דעל כן אסור להסתכל בהם שלא יבוא לידי מחשבה רעה, אמר שעתה יהיו למחגורת שק וכו' עכ"ל


פאה נכרית זה מותר
פאה נכרית זה אסור
מותר אבל ראוי להחמיר
ממשמעות דבריהם - פאה נכרית מותרת!
פאה שאינה ניכרת
פאות ארוכות ומסולסלות (בולטת)
איך הפאה היתה נראית פעם
קריקטורות בנושא פאה נכרית
דיון בדברי שלטי הגיבורים
דברי הראשונים בנוגע לפאה נכרית
באמצע עריכה

הסכם שימוש
שאלות נפוצות




האתר הוקם ומתוחזק ע"י לוגייט טכנולוגיות
אחסון אתרים    חנות וירטואלית