הגאון ר' ישראל ליפשיץ (ליפשיטץ) ב"ר גדליהו זצ"ל
שהיה אב"ד בכמה קהלות קדושות ובסוף ימיו אב"ד בק"ק שאטטלאנד, ווינבערג, לאנגפוהד והמדינה בדאנציג
בספרו תפארת ישראל. (יכין אות מ"ז, בועז אות א נדפס בדאנציג שנת תר"ד) אסר פאה שאינה ניכרת מטעם מראית העין דמחזי כפרועת ראש וכתב שמה שתוס כתב שמותר לצאת בפאה נכרית לרה"ר היינו בפאה ניכרת שמבינים שאין זה שיערה
פתח את התשובה המלאה
ונ"ל דמיירי הכא בחצר שאין רבים בוקעים בו דשרי (כבית שמואל שם) ובהא מיושב קושיית תוס' במכלתין (דף נ"ז ע"ב ד"ה ואי) דלמה לא נקט ברישא דברה"ר אסור פאה, ולדברינו מיושב שפיר, דלהכי לא נקט לה התם משום דבלא זה אסיר, 
מיהו לדברי תוס שם, נ"ל דמיירי הכא בלובשתן על השבכה רק לקישוט, וניכר ע"י השבכה שאינן שערותיה. [אמר העורך משמע שגם בזמנם הפאות לא היו ניכרות, וכל איסורו הוא משום דלא ניכר דהא מעמיד את התוס' בניכר ע"י השבכה שיוצאת מתחת, ואז שרי לצאת ביום חול]
ו וז"ל התוספות שם "
וא"ת אמאי לא תני נמי ברישא פאה נכרית בהדי כבול, דאין יוצאין בה לרה"ר, ויש לומר דמילתא דפשיטא היא דאסור לצאת בה לרה"ר, דודאי משלפה משום דמחכו עלה"
