ראשי  רגילות  מבצעים  הרשמה  צור קשר
   
שלום אורח,להרשמה לחץ כאן סל קניות תיק לקוח
חיפוש




   שירים בזמן הזה
   הועד לנגינה יהודית
   שיטות הראשונים

  בעניין פאה נכרית

  בעניין מכונת גילוח
מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א אם יש סתירה בדבריו

 

לגבי אם יוצאת בלא כתובה נראה לכאורה סתירה בדבריו

שו"ת יביע אומר חלק ה (אבן העזר סימן ה' דף רפ"א ע"א) כתב משם הרב תורת שבת סי' ש"ג סק"י שהיוצאה בפאה נכרית צריך בעלה לגרשה ואין לה כתובה וז"ל "וע"ע להגאון תורת שבת (סי' שג סק"י) שכ' שדברי השלטי הגבורים להתיר פאה נכרית אינם כדאי להתיר מנהג שנהגו וגדר שגדרו בנות ישראל משנים קדמוניות, וראייתו משבת (סד:) מעיקרא ליתא, דהתם בחצר מיירי, דשרי מעיקר הדין לצאת לחצר אפי' אם אין ראשה מכוסה, כל שאין רבים בוקעים בו, וכדאיתא בש"ע אה"ע (סי' קטו ס"ד). ולית נגר ובר נגר שיסתור ראיות הבאר שבע שאוסר בזה, ומכיון שאין אדם יכול להבחין אם בשערותיה או בפאה נכרית היא מתקשטת ויוצאת, למה לא נאמר ע"ז שערה הנה זמה היא? שהרי נראית כעוברת על דת משה ויהודית, ואפי' בכמה וכמה דברים ששרש איסורם מדרבנן גזרו בהן משום מראית העין, וכ"ש כאן שנראית ממש כעוברת על איסורא דאורייתא, כדפריך בכתובות (עב) ראשה פרוע דאורייתא היא. ועוד שכיון שדומות לשער עצמן הרי היא פועלת בהן איסור ערוה, כאשר נודע לתורה שפועלת כן בשיער עצמה. ולכן איסור גמור הוא ללכת בפאה נכרית לבהכ"נ או לרה"ר, והעושה כן נגד המנהג שנהגו בנות ישראל צריך בעלה לגרשה ואין לה כתובה. ומ"מ גם בבית ובחצר קבלו עליהן נשותינו משנים קדמוניות שלא ללכת בשום דבר הנראה ודומה לשער, ונדר דאורייתא הוא, ופורץ גדר ישכנו נחש". עכת"ד.

אמנם ראה בשו"ת יביע אומר חלק ה' (אה"ע סי' ה' במילואים) שכתב בזה הלשון: "ומכל מקום אומר אני שאם הבעל יר"ש וניסה להשפיע על אשתו שתפסיק לצאת בפאה נכרית לרה"ר, ושתצא רק בכובע או מטפחת, והיא נותנת כתף סוררת, לא ימהר לסתור בנינו ח"ו לגרשה כעוברת על דת, אף שכן כתבו כמה אחרונים, אלא עליו להשתדל לפייסה בדרכי נועם ובכל הדרכים האפשריות אולי תשנה דרכה לטובה, ולמוכיחים ינעם בלשון רכה ובניחותא כי היכי דליקבלו מניה, וכבר אמרו (ב"מ לב): הוכח תוכיח אפי' מאה פעמים במשמע, וכ"ש בזה דלא משמע להו איסורא כולי האי. וגדול השלום. וגדולה מזו כתבנו בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאה"ע סי' כא אות יג), ע"ש ". עכ"ל.

 
וגדולה מזו כתב הרב בשו"ת יביע אומר חלק ד' (יו"ד סי' א'), שלא לגרש גם את היוצאת בפריעת ראש לגמרי, ואת ההולכת בבגדי פריצות, וזה לשונו שם: "ועכ"פ יש מקום רב לחלק בין הזמנים. לפי המבואר בהרא"ש (פ' המדיר ס"ס ט, ופי' אלמנה ניזונת סי' כה) שמשום חשש זנות הוא שמפסידה העוברת על דת את כתובתה. וזה היה שייך בזמנם שכל בנות ישראל הלכו בבגדי צניעות, והעוברת על דת היא יוצאת דופן ופירצה קוראת לגנב להכשל באיסור זנות. אבל בזמנינו זה שבעוה"ר רוב בנות ישראל אינן הולכות בבגדי צניעות, הן מחוסר ידיעה, הן מפני ההרגל להתנהג במודרניות, ויש כאלה שעושות זאת מחמת שמתביישות מחברותיהן לשנות ממנהגי לבושיהן, ואין בזה ח"ו כוונת זנות, לכן אין גם חובה לגרשן בגלל זאת. ואע"פ שצריכים להשתדל בכל דרכי השפעה ולגלגל עמהן ולהחזירן למוטב, ובפרט שיש מקום לומר שהלובשות בגדי פריצות ושוקדות על המודרניות לשמור ארחות פריז (פריץ), עוברות על איסור ובחקותיהם לא תלכו. לפי המבואר ביו"ד (סי' קעח). וכן ראיתי בשו"ת אגרות משה (חיו"ד סי' פא). ע"ש. וזאת מלבד איסור עוברת על דת - יהודית. מ"מ עדיין רחוקה הדרך לומר שחייב לגרשה בזה"ז. וכמש"כ באורך בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאה"ע סי' כא). ומזה המלצתי זכות על המשתדלים להשכין שלום בין בעל ואשה שהתגלע ריב ביניהם, למרות שהאשה אינה הולכת בבגדי צניעות ובכיסוי ראש כדת. ועוד הארכתי בס"ד בענינים אלו והמסתעף מהם. כיעו"ש. ומכ"ש במקומות אלה שרוב הנשים הולכות ברה"ר בראש פרוע ובבגדים לא צנועים". עכ"ל.
 
וכן כתב בשו"ת יביע אומר חלק ג' (אה"ע סי' כ"א אות י"ג) וזה לשונו, "ומעתה יש מקום לומר דדוקא בדורות הקודמים דיינינן הכי, שרוב ככל הנשים צנועות בלבושיהן, והפורצת גדר הצניעות ועוברת על דת, ריעא חזקתה, כי נפש יקרה תצוד, ונותנת מקום לחשד של זנות, שפירצה קוראת לגנב. אבל בזה"ז שדשו רבים בלבושים מודרנים כאלה. לשמור ארחות פריז (פריץ). ולא ניחא למרייהו למימר אכולהו דחשידי אזנות ח"ו, שהרי אינן עושות כן אלא מתוך שיגרא, ולא נחשדו על דברים חמורים של זנות ולמעול מעל בבעליהן. והרי לדאבון לבנו ידועים מקרים רבים שכמה בנות (שלא קבלו חינוך חרדי טהור) למרות רצונן ללבוש בגדי צניעות, בושות מחברותיהן לבל יתנו אותן ללעג וקלס. ונתקיים בעוה"ר מ"ש בסנהדרין (צז) וסר מרע משתולל, כל מי שסר מרע משתולל על הבריות. ע"ש. וא"כ בודאי שאין לחוש בכיו"ב לחשד זנות. ומ"מ אין בידינו לעקור ח"ו אפי' במשהו תקנת חז"ל, שאע"פ שאפשר שבטל הטעם לא בטלה גזרה, והם אמרו עוברת על דת תצא בלא כתובה. ומה גם שעצם הענין שהיא עוברת על דת מידי איסור לא יצאה. ולא כתבתי זאת אלא לסניף בעלמא לנ"ד. גם נ"מ להתיר למתווכי השלום בין זוגות כאלה שהאשה הולכת בראש פרוע ובזרועות מגולות, להכנס לעובי הקורה להשלים ביניהם. וגדול השלום שאפי' שם שנכתב בקדושה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. (סוף מס' ד"א זוטא). (ובזה יש מקום ליישב דברי הגר"ע הדאיה שליט"א הנ"ל, כוותיה ולא מטעמיה, דלא נחית להכי). וגם נראה שיועיל זה במקום הצורך לאיש יר"ש (או בעל תשובה) שאשתו הולכת בבגדי פריצות ובראש פרוע, ואינה שומעת בשום אופן לתוכחתו, וקשים לו מאוד הגירושין, ובפרט כשיש להם בנים ובנות, שיוכל לסמוך על הטעם הנ"ל להתיר לו לקיימה. ואף הפוסקים שכ' דעוברת ע"ד מצוה לגרשה ואסור לקיימה, אפשר שבזה"ז הן הן יודו להקל, מטעם הנ"ל. ועדיין צ"ע בזה". עכ"ל

  -----------------

 ראיתי מי שהקשה על הגרע"י מכאן שרצה לומר שהחרם הזה הוא החרם שהוזכר בשדי חמד (שיוזכר בהמשך) וממילא כיון שבשדי חמד מבואר שהיה חרם אפילו על הלובשת מטפחת ונגלים שערותיה מבעד למטפחת, אז הוקשה לו למה בגרע"י הביא לחרם זה של בעל ההפלאה לעניין פאה נכרית ולא חש לאותו חרם בנוגע לגילוי מקצת שער האשה והורה להתיר ע"פ מהר"ם אלשקר  וראיתי להביא את קושייתו לכאן וזה לשון קושייתו:

בעל ההפלאה החרים את כל אשה היוצאת במטפחת כזו שנגלות שערותיה מבעד למטפחת (כפי שהחרים על פאה), ואי אפשר להביא אותו לאסור היום פאה, ולהתיר מאידך מטפחת כזו שמגלות את שערות האשה (שזה מה שמצוי היום ברוב חובשות המטפחת, כי אינן לובשות רדיד על המטפחת). שהרי הביא בספר לחמי תודה גופיה, בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות, דאיכא בגילוי שערות מכשלה גדולה, ושזה כמה שנים שיצא הכרוז מפי אביו הגאון הנ"ל בצירוף שני בתי דין בחרם על זה וכו' (לחמי תודה ד, ב). והובאו דבריו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד, ומוכח מהשדי חמד דכוונת ה"לחמי תודה" היא על גילוי מקצת שערות. אלא מה תאמר, שחרם זה היה במקומו ושייך רק באותו הזמן ובאותו המקום - א"כ הוא הדין לפאה ע"כ לשון הקושיא על הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א

 אמנם אין זה נכון מכמה סיבות:  א.  בחרם שהוזכר בשדי חמד הוזכר רק עניין גילוי שערות ולא הוזכר עניין פאה נכרית כלל.   ב.  בכל הלשונות שהוזכרו בלחמי תודה המשמעות היא לגילוי כל שער ראשה ואין רמז לחרם על מקצת שער,(ישנם 4 לשונות בלחמי תודה בן המחבר בנוגע לחרם ואולו הם: לשון ראשון: וכ"ש גילוי שערות עצמן אשר אמרו חז"ל שער באשה ערוה. האם במילים אלו יש רמז לשיער שיוצא מהמטפחת? דאדרבא היה צריך לומר וכ"ש מקצת השערות או כ"ש השערות היוצאים מצמתן. וכן ממש"כ אשר אמרו חז"ל שער באשה ערוה הלא אמרו חז"ל טפח באשה ערוה והרשב"א (הביאו בבית יוסף או"ח ע"ה) כתב שאין ערוה בשער היוצא מצמתן???, לשון שני: והיאך שייך להפסיד רמ"ח איברים בשביל גילוי שערות. אדרבא מוכח שהאיסור דוקא בכל השיער ולא היוצא מהמטפחת כי היה צריך להקשות חזק יותר ולומר והיאך שייך להפסיד רמ"ח איברים בשביל גילוי מעט מהשערות, לשון שלישית:  לילך בחקותיהם הן בגילוי שערות הן בשאר חקותיהם כו' היה צריך לומר הן בגילוי מקצת שערות ראשן כו', לשון רביעית: נשים פחותי הערך המתנהגים בגילוי שערות צריך לומר המתנהגים בגילוי מקצת שערות, וודאי שמדברי בעל ההפלאה שהובא בלחמי תודה ובברך את אברהם לא מתקרבים לכזאת הבנה) אז אם לא פורש כן במקור אז לשדי חמד מניין  ג.  בשדי חמד כתוב שהחרם היה בעיר גדולה שאלוניקי שביוון בשנת תר"ך (1860 למניינם) וידוע שבעל ההפלאה נולד בעיר צ'ורטקיב שבפולין (היום זה בשליטת אוקראינה) ובסוף ימיו היה בעיר פרנקפורט שבגרמניה מצאתי שבעל ההפלאה נפטר בגיל 74 בשנת תקס"ה (55 שנה קודם החרם)

והאמת היא שגם בחרם שהוזכר בשדי חמד אין שום קושיא על דברי הגרע"י ונביא את לשון השדי חמד: וז"ל (אסיפת דינים מערכת דל"ת אות ב') ועוד הגדתי להם מעשה רב בעיר גדולה שאלוניקי יע"א בשנת כת"ר שראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מורינו הרב רפאל אשר בן יעקב קובו בע"ס "שער אשר" שהתחילו קצתם לפרוץ גדר בענין גילוי שער אשה ושינוי לבושיהן שהם גורמים לגלות כל הראש או לכל הפחות קצת משערות ראשיהן וע"ז לבשו בגדי קנאות ה' צבאות והסכימו לאסור איסר את לבוש הבו"ז הנ"ל ועשו הסכמתם בחרם גמור ובגזרת נח"ש ובאו על החתום כל חכמי ורבנן וגם מטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שער ואפילו קצת מחוץ לצמתן ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באומרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורוס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו וכו' והעבירו קול כרוזא במחנה העברים להודיע לכל קהל עדת ישראל הסכמה הלזו ולא היה פוצה פה ומצפצף, כי כל העדה כולם קדושים ואמרות טהורות אשר דבר בקדשו הרב מוהרא"ק הנ"ל הלא הם כתובים על ספר משא חיים במערכת הנו"ן אות ק"ן לך נא ראה להבות דברי קדשו וכתב שם דקצת חכמים בעיניהם שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו מדרך החיים רצו לפקפק בהסכמתם ותלו עצמם באילן גדול הרב מוהר"ם אלשקר אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל ליבותם ותלו בוקי סריקי באיש אלקי"ם קדוש דכל השקלא וטריא שלו היא במה שנשאל במקומות שנהגו מימי קדם דור אחר דור לגלות הנשים שער היוצא מחוץ לצמתן אם יש בזה משום שער באשה ערוה ומה דמות יערוך להתיר גילוי שער כל הראש לילך פרועות ראש, או אפילו רק גילוי קצת משערותיהן ובמקום שנהגו משנים קדמוניות איסור בדבר מהיכא תיתי להתיר והרי בתשובת מוהרמ"א הנ"ל מבואר דאפילו אשה ממקום שנהגו איסור בגילוי שער היוצא חוץ לצמתן אם תלך למקום שנהגו היתר ודעתה לחזור למקומה אסורה לגלות כחומרי מקום שיצא משם ואיך יעלה על הדעת להתיר במקום שנהגו איסור לשנות המנהג חלילה, וכל זה בשער היוצא חוץ לצמתן ק"ו בן בנו של ק"ו גילוי כל הראש ממש או מקצתו דפשיטא דאסור וכיון שהלבוש הזה גורם מכשלה הזאת על כן החמירו בגזרת נח"ש וכו' עי"ש כל דב"ק. ואחרי שהודעתי כל זה ברבים שבח להשם יתברך נכנסו הדברים באזני האנשים אשר להם לב לשמוע ומלבד שלא נפרץ הגדר עוד אף גם מאשר פרצו כבר שבו מדרכם ומעשיהם אשר לא טובים ורק מעט מן המעט אשר אמצו את לבבם ויקשו את ערפם גם הם ישובו בעזרת השם יתברך, האל יתברך יטע בלבבנו אהבתו ויראתו לעבדו שכם אחד בלבב שלם:

עכשיו אע"פ שדברי השדי חמד לא קשור כלל לחרם ההפלאה וכנ"ל וודאי שאין להשיג על הרב עובדיה מחרם ההפלאה על שערות כי שם דיבר על פריעת כל שער ראשה, בכל אופן גם גבי הלשונות בחרם זה שנעשה בשאלוניקי, אין להקשות כלל על בנות ישראל שנוהגות כמהר"ם אלשקר להוציא שער מעט מחוץ למטפחת, נכון כתוב בהדיא שהחרם נעשה גם על גילוי שער ואפילו קצת מחוץ לצמתן אמנם שם בשדי חמד כתוב במפורש שאין החרם נוהג אלא במקום שנהגו איסור בהוצאת שיער כפי שכתב בהדיא בשד"ח שכתב אמנם טח עיניהם מראות... דכל השקלא וטריא שלו היא במה שנשאל במקומות שנהגו מימי קדם דור אחר דור לגלות הנשים שער היוצא מחוץ לצמתן אם יש בזה משום שער באשה ערוה כלומר ובזה ודאי מותר לכתחילה במקום שנהגו כמותו, אמנם שם הוא טען נגד שמגלים כל השער ואפילו במקת שער במקום שנהגו איסור בדבר וזה ברור! וכיון שכבר דורות רבים שבנות ישראל חובשות מטפחת לראשן בלא רדיד והרי אתה אבוחצירה ודאי מודה שאי אפשר שלא יתגלה מהמטפחת שער קצת כי היא מחליקה וכו' ממילא יוצא שכך נהגו בנות ישראל דור אחר דור ביציאת מקצת שער ראשן חוץ למטפחת וכפי שכתב הרשב"א שאין בשער זה ערוה כי רגיל הוא לצאת. ולכן החרם לא נוגע לנו כלל.

פאה נכרית זה מותר
פאה נכרית זה אסור
ממשמעות דבריהם - פאה נכרית מותרת!
מותר אבל ראוי להחמיר
פאה שאינה ניכרת
פאות ארוכות ומסולסלות (בולטת)
איך הפאה היתה נראית פעם
קריקטורות בנושא פאה נכרית
דיון בדברי שלטי הגיבורים
דברי הראשונים בנוגע לפאה נכרית
באמצע עריכה

הסכם שימוש
שאלות נפוצות



האתר הוקם ומתוחזק ע"י לוגייט טכנולוגיות
אחסון אתרים    חנות וירטואלית